לפני 15 שנים. 31 באוקטובר 2008 בשעה 20:22
שכל פעם שבורחת לי נפיחה
אני חושבת
עליך.
קרועה. תרתי משמע.
ילדות. פרק ב.
טלטאביז וכאלהלפני 15 שנים. 31 באוקטובר 2008 בשעה 10:13
וקרמבו.
איזה כייף שמגיע החורף
}{
לפני 15 שנים. 19 באוקטובר 2008 בשעה 21:02
פעמיים "כן גבירתי"
ושקל וחצי.
שלא נשכח, חו"ח, למרות הזכרון המשובח.
אוהבת.
אותך.
לפני 15 שנים. 19 באוקטובר 2008 בשעה 8:20
לפני שנים אמר לי האדון הראשון שלי,
שאין דבר גרוע יותר משפחה פולניה.
אז היתה לי ברירה ??
נעשיתי דומית.
אבל פולניה, כמו פולניה, לא יכולה שטוב לה.
אז חזרתי להיות סאבית.
מתחלפת.
ככה אני.
פולניה גם.
ותודה לך, יקירתי, על הזיון המדהים שהיה לי איתו הבוקר.
לא שזה בזכותך, אבל את יודעת, גם כעס הוא תבלין, לפעמים.
לפני 15 שנים. 15 באוקטובר 2008 בשעה 16:42
הזונה שלי עובדת בחוץ.
שיפוצים.
הפועל הערבי שלי מזיינאותי.
שיפוצים.
הוא שאמרתי -
עולמהפוך.
העיקר, שאתה אוהבותי.....
וגם
שאני אוהבתותך.
דום שלי.
סאב שלי
גבר שלי.
הכל שלי.
רק שלי.
שלם.
לפני 15 שנים. 13 באוקטובר 2008 בשעה 8:29
אתה לא מבין שזה יפגע מיידית בתדמית של הדומית המסוכנת שעמלתי עליה כה רבות ?
כל הגברים סתומים, בחיי.................
לפני 15 שנים. 13 באוקטובר 2008 בשעה 7:48
קורעת אותך.
מצחוק
מבכי
מכאב
מגירוימיני
אתה-קורע-לי-ת'נשמה-ות'לב
למוח שלום. בינתיים.
מישו צריך לחשוב בבית הזה, לא ככה ?
לכודים ברשת. זה מה שאנחנו.
רק אתמול שמתי לב.
מה שדארווין אמר על הקוף ? שטויות !
מוצא הקופים, שזה מוצא האדם אליבא דדארווין,
הוא באסיה.
עובדה !
לפני 15 שנים. 12 באוקטובר 2008 בשעה 5:06
ואני לא טענתי
לרגע
שזה שאתה סאב שלי
מוריד מהיותך דום שלי.
אומרים שהמתחלפים לא החלטיים.
אנחנו כן.
יותר מדי. בגלל זה רבנו אתמול במקום לחייך.
דום שלי
סאב שלי
גבר שלי
שלם.
לפני 15 שנים. 11 באוקטובר 2008 בשעה 21:45
פלאש באק.
מאי 2008. נפגשנו. ראינו.
קפצנו (לפחות אתה).
מאז אנחנו שוחים. כל הזמן יחד, למרות שלפעמים לחוד.
החיים יפים.
קשים גם.
עכשיו רוצה לכתוב את האמת. כולה.
בלי להתחבא.
אולי רק מאחורי הניק, קצת :))
אני אוהבת אותך....
ורק בגלל שאני ממתינה בסבלנות כבר חצי שנה כמעט -
סאב שלי.