אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

WANDERING THOUGHTS OF MY MIND

== Results from bdsmtest.org ==
100% Brat
100% Switch
100% Primal (Prey)
100% Degrader
100% Rigger
100% Sadist
100% Rope bunny
100% Primal (Hunter)
100% Non-monogamist
93% Daddy/Mommy
91% Voyeur
90% Submissive
86% Experimentalist
86% Dominant
81% Masochist
80% Boy/Girl
75% Owner
75% Pet
66% Degradee
60% Ageplayer
52% Master/Mistress
49% Vanilla
44% Exhibitionist
37% Slave
לפני שבוע. חמישי, 28 בנובמבר 2019, בשעה 17:41

לאלו שטרם קראו זה פרק א' - 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=910969&blog_id=41039

 

היא מסבירה את זה מצוין. למה הפמניזם המודרני לא טוב לאף אחד מאיתנו, לא לגברים ולא לנשים?

היא אישה שגדלה בדור שני של פמניזם שזה שנות השבעים :) 

 

לפני חודש. חמישי, 24 באוקטובר 2019, בשעה 23:48

רק למען הסרת הספק אני זאת שסובלת מ ADD אצלנו :) אני ובעלי האהוב סוג של מיקס בינו לבינה אבל במתכון קצת אחר.

לפני חודש. שבת, 12 באוקטובר 2019, בשעה 17:38

סרט מצוין. אתמול ראינו ביחד. אני צריכה הפסקה לריענון הפיוזים :)

סרט מאוד עמוק, אנושי, אמתי.

לדעתי במיוחד באתר שיש בו לא מעט שיחות על פסיכופטים, סאדיסטים, נרקיסיסטים וכו' יש לסרט הזה הרבה ערך מוסף.

הוא מבויים ומשוחק מצוין.

פעם ראשונה שתקלתי בחואקין פניקס הייתה בגלדיאטור, בעיניי זה סרט חובה. זה סרט גם מאוד אנושי ואמתי על החיים, אבל בתקופה היסטורית אחרת.

כבר אז היה ברור לי שהוא שחקן מצוין. היום כשראיתי את המשחק שלו בג'וקר אני מרגישה שהוא במינימום צריך להיות מועמד לאוסקר אבל לטעמי האישי הוא עשה עבודת מופת ומגיע לו לגמרי לקבל אחד, בטור השחקן של השנה.

אם ראיתם ספרו לי מה דעתכם? איך הרגשתם? יש אנשים שזה הזכיר לכם אותם? ראיתם בו תכונות שאתם מזדהים איתם?

לפני חודש. רביעי, 9 באוקטובר 2019, בשעה 19:59

אני תוהה האם זה שהתקלקל לי המזגן הראשי בבית בצאת כיפור זה סימן משמיים?
האם זה דרכו של אלוהים להגיד לי שהוא לא סולח לי וצפויה לי עוד שנה מהגיהינום?

חם, לח ודביק כאן....זה ממש מרגיש כמו הכנה מקדימה...

לפני חודש. שלישי, 8 באוקטובר 2019, בשעה 19:41

פוסט תגובה לפוסט של מקיאבלי – להלן הלינק:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=29992&postid=920297#comments

אני קטונתי אך בכל זאת אחלוק את השקפת עולמי :)

אני 10+ שנים כאן, יצא לי לאכול לא מעט חרה בחיים ורובו היה מחוץ לכלוב. הייתה תקופה ארוכה בחיי שבה הייתי פוגשת אנשים חדשים בחיים על בסיס יומי. זה היה אופי העבודה שלי בזמנו באחת המסגרות וגם הייתי רווקה מבוקשת שיצא ל 3 דייטים בשבוע בממוצע (הרוב המוחלט לא עבר את הקפה הראשון).
אני מספרת את זה בהקשר של חיפוש אחריי המתאים. הריי אחריי הכל בחיים המתאים זה לא רק בזוגיות. מתאים זה בקריירה, בחברים, באנשים ומקומות ודרכים שאתה בוחר לעצמך וכו'. מתוך כל התקופה הזאת שבמהלכה גם פגשתי את בעלי האהוב ( הגבר שאני מכולרת לו כאן בכלוב) הפנמתי דבר מהותי אחד ביסודו.
מי שיודע להיות בנאדם איכותי בחיים הרגילים, וכשאני אומרת איכותי כוונתי היא לאדם עם ערכים ואינטליגנציה רגשית אנושית בריאה, ידע להיות כאן בנאדם איכותי במהות שלו לא משנה איפה.  מי שבן זונה בחוץ כאן זה ילך ויהפוך את זה למשהו הרסני ומשחית עוד יותר. למה?

כי הרבה פעמים בגלל שבדס"ם מאפשר לנו לדחוף חזק יותר ולחוות יותר קצוות שפוגשים בחיים הרגילים דווקא הדברים בקצוות הופכים להיות חלק מהמהות הקיומית כאן, כך שמי שמסתיר יפה את החרא שלו בעולם הווניל הרבה פעמים ימצא את עצמו עושה דברים הרבה יותר חרא כאן, פשוט כי מתאפשר לו.

אז איך הערכה ואהבה עצמית נכנסים כאן לתמונה?

בצד הנשלט הרבה אנשים שלא היו אהובים ורצויים במהות הקיומית שלהם שנים לפניי כן, חיים בהרגשה שעליהם כל הזמן לזכות באהבתו והערכתו של הצד השני ולרדוף אחריה אין קץ. עכשיו בואו לרגע נעצור ואני אציין שאני הבנאדם הראשון שגיד לכם שהכל בחיים זה עניין של השקעה ועבודה קשה, אבל יהיה ההבדל הגדול הוא שכל מערכת יחסים טובה בנויה על תן וקח.

במילים פשוטות אם יש בה כל הזמן יותר מקלות מגזרים משהו רקוב בה. העניין הוא שאם לוקים בחסר של הערכה ואהבה עצמית, עמוק בפנים, זה מצטייר כנכון ולגיטימי לחטוף כל הזמן מקלות, כי בעצם זה בגללך ולא בגללו. זאת את ולא הוא. הריי למה שמישהו יאהב אותך אם את לא באמת כזאת שווה? יפה? רזה? וכו'
כל התיאוריות הנוטפות נרקיסיזם של אני אשבור אותך ואבנה ממך משהו טוב יותר. אני יביא אותך למקום נכון יותר, אני...אני...ועוד קצת אני הם חרטה שבו אחד מנסה לפצות על הקטנות שלו על ידיי ניצול\מניפולציות\צביעות או במילים פשוטות how the fuck you name it  את הצורך הבסיסי והפשוט של הצד שני להרגיש אהוב ורצוי.

אין דבר כזה שמישהו אחר ישקם אותך, כן אפשר לעזור, אבל זה עובד רק עם אנשים שרוצים לעזור לעצמם. גם טיפול פסיכולוגי וכו' עובד רק למי שבאמת מוכן לעשות עבודה עם עצמו. אין קוסמים ואף אחד לא ישלוף שפן מהקובע ויסדר לך את החיים. נקודה.

נכון זה יום כיפור אבל אני לא מתנצלת על זה שאני בת זונה ומעמידה לכם את המרא בפרצוף, תתמודדו.

מה קורה כשאתם מתחילים לפתח הערכה עצמית ואהבה כלפיי הקיום שלכם? (תהליך ועבודה בפניי עצמה) אתם מתחילים לשאול את עצמכם האם הבנאדם הזה באמת מוסיף לכם או רק יונק ולוקח מכם? האם באמת אכפת לו ממני? עד כמה הוא באמת יהיה שם בשבילי כשאפול? הוא באמת שחקן בליגה שלי או שהוא מנסה לגרור אותי למטה כדיי להרגיש יותר טוב עם עצמו? עד כמה הוא באמת גבר להתמודד עם הקשיים שיגיעו בדרך או שברגע של המשבר הראשון הוא יקום וילך? דברים בסיסיים שכאלו.

דברים שלפניי כן לא באמת התעמקתם בהם מול הפרטנרים שלכם בחיים כי הייתם עסוקים בלרדוף אחריי האהבה שלהם, או אולי אחריי היכולת שלכם לאהוב את עצמכם?

טיפ פשוט לחיים, אפילו לא כאן, אפילו בחיים הרגילים שלכם בחוץ. כשאתם מכירים בנאדם, סתם בעבודה, בחוג, במשפחה. תשאלו אותו בשביל מה באמת הוא מוכן לכאוב? בשביל מה הוא מוכן באמת להיות מושפל ולחיות עם זה?

למה?

כי דברים איכותיים, הצלחות בין אם הן רגשיות או חומריות מצריכות כאב, עבודה קשה, יכולת ליפול, להתאושש ולקום בחזרה. כך זה גם בקשר איכותי בין אם הוא ונילי או בדסמי. הדברים שעבורם בנאדם מוכן לכאוב ולסבול מעידים על עולם הערכים שלו. עולם הערכים שלו וצורת ההתמודדות שלו מעידה על מי הוא באמת.

זה מי שאת באמת רוצה בחיים שלך? זאת השאלה ששואלים את עצמך.

יש רק דבר אחד קטן שאוסיף ואומר:

שגם עם הערכה ואהבה עצמית  עדיין נופלים ומתאכזבים כאן ושם. למה? כי יש בניי זונות מניפולטיביים ושקרנים כפייתיים ברמה שמאוד קשה לזהות אם לא פגשתם אחד כזה לפניי כן בחיים. אז מה ההבדל?

היכולת לברור היא משמעותית טובה יותר. הנפילות פחות עמוקות וכואבות יותר. הדרך הרבה יותר מעניינת ומקדמת ונכונה עבורכן. לא עבור מה נכון לו אלה מה נכון לך ובשביל להבין מה באמת נכון לך את צריכה למצוא את עצמך בך.

 

גמר חתימה טובה לכולנו. שהשנה כולנו נפגוש ונכיר רק אנשים שהם יותר מאתנו, כדיי שיהיה לנו ממי ללמוד ולאן לגדול.

 

לפני חודשיים. שבת, 21 בספטמבר 2019, בשעה 00:44

לפניי איזה שנתיים מישהו שעבד איתי שאל אותי למה אני לא הולכת לאיזו תוכנית העצמה לאישה? נשים במדבר, רצות למליון וכו' למיניהם.

אני מוכרחה לציין שמעולם לא ראיתי שום פרק באף אחת מהן.

ראשית אין לי טלוויזיה בבית כבר עשור, אני שומרת על המעט שפיות שנשארה בי. שנית אם כבר הייתה לי הייתי רואה בה דברים אחרים.

אני מכירה את הקונספט של התוכניות האלו, אבל אין לי באמת שום עניין אמתי בהן.

שאלתי אותו מאיפה הוא הגיע לראיון?

הוא ענה לי – " יש לך אישיות חזקה זה תפור עלייך."

אני- "אני לא כזאת פוטוגנית בבגד ים, זה לא ילך טוב בפריים טיים."

בערב אני ובעלי האהוב, בשיחת איך עבר עליינו היום, דיסקסנו את הסוגיה.

בעלי האהוב – " כן את לגמרי הטיפוס שאפשר לזרוק אותו באי בודד ואת תחזרי עם קוף על הכתף ותנין בטור החבר הכי טוב שלך."

אני בוהה בו קצת מופתעת. כאילו באמת עד כדיי כך?

הוא – " מותק תקשיבי בכל השנים שלנו ביחד עוד לא ראיתי אותך באמת רוצה משהו ולא משיגה אותו. זה בסדר היום תבכי על זה, מחר תתמרמרי על זה, מחרותים תזייני לי בשכל אבל זה יקרה ויגיע. אם לא כך אז אחרת."

אני – " כן יש בזה משהו. לפעמים אני רק צריכה לשבת למרגלותיך על הרצפה ולבכות לך על החיים כדיי לקום מחר בבוקר נמרה חדשה שמוכנה לצוד."

הוא מחייך באיפוק אשכנזי מובהק.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

אז מה אני עושה עם מנהל שמאוהב בראיונות של עצמו גם כשהם לא עובדים בפרקטיקה?

מפגינה אסרטיביות חיובית.

מה אני עושה כשזה לא מספיק והוא ממשיך להיות מאוהב קשה בראיונות של עצמו?

מוכיחה לו בשטח שהוא טועה בתוצאות מעשיות.

מה אני עושה כשהוא עדיין מתכחש למציאות?

אתם רואים שבחיים הרגילים שלי הייתי מורידה לו כבר פיזית שתי כאפות חזקות כדיי שזה יעזור לו להתעורר. אבל אסור לעשות דברים כאלו בחיים המקצועיים.

אז מה אני עושה?

עורכת פתרון ממשי פיזי אחר שעושה יותר טוב את הרצוי ומגייסת את המנכל להבנה שזאת הדרך הנכונה לעמוד ביעדים, ולא רומנטיקה ואהבה לפתרונות אקדמאיים.

 

יש לי איזו תכונה מחורבנת שבה אני יודעת מה אנשים יגידו ויעשו הרבה פעמים עוד לפניי שם בכלל פתחו את הפה. אני רואה את ההשלכות והתוצאות עוד לפניי שהם בכלל חשבו עליהם ואני אומרת את האמת שלי.

רק שהם איכשהו תמיד לא רואים אותה, היא לא ברורה להם כמו שהיא ברורה לי, הם מעדיפים לא לשמוע. משהו בקישורים הפוליטיים שלי דפוק מאוד, למה? כי אני בולדוזר.

לטוב ולרע. אני רואה את המטרה ועכשיו אני עסוקה בלהשיג אותה נכון. זה ברור לי מה היא. גם אם אני כרגע לא יודעת מה הדרך זה ברור לי שאני אמצע. למה, למה ריבונו של עולם לאחרים קשה לתת לי לעשות את הדבר היחיד שאני טובה בו. לצוד ולהצליח.

אני חייבת לעבוד חזק יותר על הקישורים הפוליטיים שלי כדיי להתקדם בעולם הדפוק שלנו, בלי להפוך להיות הזונה של ההנהלה. אם זה היה תלוי בי הייתי בכיף מותרת על זה אבל כנראה שאין אחרת בנקודה הזאת בחיי.

לפני חודשיים. חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 19:55

חוזרת מאוחר בלילה מהעבודה.

נכנסת וכולם כבר ישנים.

הדרדסים מדורדסים, הבעל נוחר ואפילו הכלבים לא רצים לקבל את פניי.

מורידה את התיקים, שוטפת ידיים, מוזגת לעצמי כוס יין.

This is my guilty pleasure, read glass of wine.

נושמת כמה דקות ומתחילה להתפשט בסלון בדרך למקלחת.

פותחת את המקרר בחושך כבר עירומה ומסתכלת מה יש בפנים.

לא אני לא באמת הולכת לאכול, אבל זה הרגל מגונה שיש לי.

ברגע שהכלבים מבחינים בזה שאני פותחת את המקרר הם ישר מתיישבים למרגלותיי בתקווה שיצא להם מזה משהו טעים.

אני נאלצת לאכזב אותם, סוגרת את המקרר ונכנסת להתקלח.

יוצאת מהמקלחת עירומה עם מגבת, רעננה אך מותשת היטב.

מסתכלת על אחד הכלבים שלי רובץ על השטיח ונשכבת עליו לחיבוקי וליטופי.

הדבר הבא שאני זוכרת זה את עצמי מסתכלת על השעון שהייה בערך לקראת 4 בבוקר.

אני לא זוכרת איך זה היה אבל הצלחתי להעתיק את עצמי למיטה.

6 בבוקר, פיץ מתגנבת אלינו למיטה.

פיץ – " אמא למה את עירומה? רואים לך את כל הציצי."

אני – "פיץ עכשיו ישנים."

פיץ – "אמא נכון שכשהייתי תינוקת אכלתי לך חלב מהציצי."

אני – "נכון. פיץ שקט עכשיו ישנים."

פיץ – " אמא קומי כבר בוקר יש אור בחוץ.....אמא קומי...קומי..."

אני – "פיץ לכי תציקי לאבא, עכשיו ישנים."

זה לא כל כך עזר לי כי בסוף שניהם באו להציק לי.

איזה מזל שהם יצאו לי כאלה חמודים.

 

לפני חודשיים. רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 20:10

נכנסתי השבוע לחנות הספרים הרגילה שלי. בלי כוונה מיוחדת. פשוט לנקות את הראש ולראות מה חדש.

יצא כך שהמוכרת הקבוע שלי במשמרת. היא בלונדינית, נמוכה ממני ב 4\3 ראש, לא יפה במיוחד, מבנה של אגס, מדברת המון.

 

פעם באחת השיחות דרך אגב שלנו נפלט לה שאם היינו עובדות ביחד כנראה שלא היינו מתחברות.

עניתי לה – "כן בלונדיניות לא מתות עליי, זה כנראה אצלי בקארמה."

צחקנו והמשכנו הלאה.

היא אומרת לי – "בואי אני יראה לך כמה ספרים חדשים שהגיעו. את קוראת ספרות יותר אינטליגנטית ממני יש מצב שזה יעניין אותך."

מביאה לי ספר על מיינדפולנס. אני מטעמי נימוס לוקחת וקוראת את התקציר מאחורה.

אני – "את יודעת שבמקור תפיסת העולם של מיינדפולנס הגיע מבודהיזם?"

היא – "לא. כבר אמרתי לך את קוראת ספרות יותר אינטליגנטית ממני."

אני – "תודה על המחמאה אבל זה ספר נטו שיווקי. זבל מודרני."

היא מחייכת.

אני – " את יודעת למה?"

היא בוהה בי בסקרנות.

אני – " אם לאנשים היה קצת יותר playfulness and wilderness    תאמיני לי שהם לא היו צריכים Mindfulness.

                                                                                                                                      Play more, fuck wilder"

 

למזלי היא מודעת לחוש ההומור והסרקזם שלי , צחקנו והתפזרנו.

 

Mindfulness = Play more, fuck wilder, and your mined will be full again  :).

לפני חודשיים. שלישי, 10 בספטמבר 2019, בשעה 22:12

אז לפניי שבוע וקצת היה לנו יום נישואין 8, 9.5 זוגיות ביחד. מה עשינו עם זה?

התשובה היא כלום. כן רומנטי להחריד אני יודעת.

אני לא ילאה אתכם בפרטי הלוגיסטיקה אבל היה יותר מדיי ממנה באותו היום ובבוקר שלמחורת הוא יצא לשבוע מילואים.

שלשום אמרתי לו בוא נארגן לנו לפחות דייט קטן וחמוד בסלון אחריי שהממזרים שלנו נרדמים. קבענו....:)

אני באמצע הבישולים נאלצתי לצאת לסידור דחוף ברומו של עולם = פדיקור. כשחזרת שמתי לב שחלק מהבשר כבר נאכל.

אני – " אכלת את הבשר?"

הוא – "כן."

אני – "והוא היה מוכן?"

הוא – "לא."

אני – "אז למה המשכת לאכול?"

הוא – "הייתי רעב."

צער בעליי חיים הבית הזה אני אומרת לכם.

הוא – "תקשיבי יש לי מחר פגישה דחופה ומאוד חשובה....אני חייב לשבת ולעבוד לתוך הלילה...אני יודע שקבענו להיום דייט....אבל..."

אני מקשיבה בסבלנות ועוד לפניי שהוא בכלל פתח את הפה ידעתי מה יהייה.

אז הנה עכשיו אני יושבת בסלון ביתי, לבד בחושך כמובן, מנדנדת את עגלת התינוק.

קיבינימאט שכבר יחזור לישון אחריי שאבוש העיר אותו בעבודתו :)

נושמת עמוק, שותה כוס יין ומסתכל על סיר האוכל שהכנתי.

כי כך זה כשאת שפחה מודרנית את חייבת להפנים שאת אף פעם....אבל אף פעם לא תהיי במקום הראשון.

במקרה שלי זה גם לא בשני או בשלישי, אבל מי סופר.

מישהו רעב במקרה ? :)

לפני חודשיים. שלישי, 10 בספטמבר 2019, בשעה 16:15

מאותה סיבה שאני לא אנארכיסטית. אם הייתי חושבת שהירקות האלו טובים לגוף כנראה שכבר הייתי אוכלת אותם.

בחצי שנה האחרונה יצא לי לשוחח שיחות של פמיניזם עם אהובותיי וגם עם חבריי ועם בעלי האהוב.

בעלי האהוב בדיוק בחודשים האחרונים גייס לצוות שלו פמיניסטית רדיקאלית, בת 37+ רווקה תל אביבית בלי חתול (ככל הידוע לי לפחות). הוא גייס אותה על סמך כישורים מקצועיים ואז גילינו שהיא אושיית רשת פעילה מאוד בנוגע לקידום האישה בתעשייה וכו' כולל סרטונים והרצאות...

לפניי שהיא חתמה על חוזה היא עשתה חקר שוק בתעשייה לבדוק מיהו בעלי האהוב ואיך הוא מתנהל עם עובדות(אפילו התקשרה לאחת כזאת לבדוק איך זה באמת מרגיש מבפנים לעבוד איתו) :)

אני בעצמי אפילו ראיתי 15 דקות מתוך ה 45 של ההרצאה המדעית שלה בנוגע ללמה יש פחות נשים בתחומים ריאליים בתעשייה וכו' תוך כדיי החדר כושר. כיוון שלא היה בהרצאה הזאת שום דבר באמת חדש או מעניין או תורם החלטתי להחליף להרצאות קצת יותר מעניינות.

יש לי חברות פמיניסטיות מובהקות( אף אחד לא מושלם) ואני ...זה מה שיצא ממני לא פמיניסטית לא אנארכיסטית ולא מאמינה בסוציאליזם טהור וורוד לאורך כל הדרך.

 

אז למה?

דבר ראשון אני לא מאמינה שגברים ונשים נולדו לשוויון, בעיניי גברים ונשים נולדו להשלמה הדדית ויצירה משוטפת.

שוויון זאת פנטזיה רומנטית של אנשים שיש להם את הלוקסוס להרשות לעצמם לחיות באידיאלים בזמן שאחרים עסוקים בלשרוד.

כן עוד רגע תקפוץ עליי כאן ההיסטוריונית המדופלמת שתספר לי על דיכוי, ניצול, שחיתות וכו' מציידו של כל המין הגברי כלפיי המין הנשי ועל זה שבעצם הפמיניזם של היום בא לתן זאת.

חרטה. זה מה שיש לי להגיד להן וזה לגמרי בסדר לשנוא אותי על כך. למה?

אם במקור פמיניזם נועד לשחרר ולהעצים את האישה. הוא נתן לנו כביכול את האמצעי מניעה ובכך פתר אותנו לפחות חלקית מהשעבוד לפוריות ועוד כמה השגים בדרך כמו זכות הבחירה והעבודה וכו'.

הפמיניזם של היום עסוק הרבה יותר בשנאת גברים, מירמור, תסכול ואכלו לי ושתו לי לאורך ההיסטוריה ועכשיו אני יראה לכם.

איך זה?

דוגמה פשוטה ממקור ראשון. לפניי בערך חודש התקיים איזה מופע של זמר לקהילה החסידית בארץ.

מופעים מהסוג הזה מאז ומעולם התנהלו בהפרדת קהל בין גברים לנשים, כי זה מה שנהוג בקהילה הזאת. לא אני לא מנסה להגיד שזה בהכרח בסדר אבל זה עובדתית מתקיים כך כבר עשרות שנים. קבוצה של פמיניסטיות רדיקאליות פנו לבית המשפט בטענה שזה פוגע בזכויות האישה וכו'. ולכן אסור לקיים מופע זה בהפרדת גברים ונשים.

קבוצת הפמיניסטיות חילוניות לחלוטין אבל פונות לבית המשפט בנושאים של הקהילה הדתית נטו, כי בואו רגע נודה בכך האדם החילוני הממוצע לא ילך למופע הזה גם כך. 

 

בית המשפט פסק שמותר וכו'...אז מה הפמיניסטיות עשו?  עתרו על כך לבית המשפט העליון. המופע כמובן התקיים כסדרו וההודעה שבית המשפט העליון, אחריי הערעור, פסק שלא צריכים לקיים את המופע בהפרדה הגיע אחריי שהמופע כבר היה היסטוריה.

באמת כל הכוח, האנרגיה, המיסים, ההשקעה הזאת בא לקדם משהו לטובת האישה? באמת זה מה שיושב בשורש הסיפור הזה?

אם הייתן מבזבזות חצי מהאנרגיה והזמן הזה בלהתנדב למען נוער במצוקה, ילדים חוליי סרטן, עמותת חיות כלשהי כבר הייתן תורמות הרבה יותר לכולנו.

אני אספר לכם שזה חרטה אחד גדול. את מאמינה בלהעצים נשים ולדחוף אותן קדימה?

תשקיעי בחינוך שלהן, ecosystem שבו יש מסגרות לילדים שלא נגמרות ב 14 בצהריים לכל היותר והאישה כן יכולה לצאת ללימודים ועבודה. אין דבר כזה שוויון בין גברים לנשים. בניי האדם לא נולדים שווים, לא חיים שווים ולא מתים שווים. מה שכן ניתן לשאוף אליו זה שוויון הזדמנויות ומשאבים.

איך עושים את זה?

אתן דוגמה מעשית מהחינוך הסוציאליסטי סובייטי ברוסיה לפניי פירוקה בשנות ה 90. החינוך עלה %X מהשכר של ההורה.

במילים פשוטות אם זה 5% בחוק' גם למי שמרוויח 5000 וגם למי שמרוויח 50000. נכון זאת תקופת סוציאליזם ואף אחד לא באמת מרוויח 50000 חוץ מהממש מקורבים לצלחת, אבל יחד עם זאת חינוך, חוגים וגנים זאת לא הפריבילגיה של העשירים בחיים. הגנים ובתיי הספר מתחילים ב 7:00 בבוקר (שעת אפס) עד 15:00 בצהריים. מ 15:00 מתחיל הצהרון שנמשך עד 19:00 בערב. הצהרון כולל בתוכו הכנת שיעוריי בית, חוגים וכו(אין תוספת תשלום על הצהרון והחוגים, לא כל פיפס קטן נוסף עולה עוד חצי משכורת. משלמים סכום קבוע ובו הכל כלול).

אפשר לבוא לאסוף את הילד לפניי אבל היה ואינך יכול יש מסגרת מסודרת. שו"ס מדעי ישנים בגן צהריים עד גיל 6. לא מיטה או כמה מזרונים מסכנים כמו בגנים של היום כדיי שהילדים הנגמרים יוכלו לישון לפניי שהם נופלים. כולם בלי יוצא מן הכלל ישנים שעתיים בצהריים.

למה? כי שינה זה דבר אולטרה חשוב לבריאות הגוף והנפש כדיי שלא תזיינו לנו בשכל שהפרעות קשב וריכוז וחצי מדינה פשוט חייבת ריטלין כזה או אחר כדיי לתפקד.

קייטנות בקייץ? גם %X מהשכר, כולל את כל החוגים לינה אוכל וכו במסגרות. לא אני לא שייכת לאצולה של רוסיה.

גדלתי בבית מאוד עני עם משפחה מאוד פשוטה, כולל אין מה לאכול בבית כי אין כסף. אל תתבלבלו זאת לא פרוילגיה של עשירים זאת ההתנהלות של המדינה.

ההבדל המרכזי הוא שלמדינה יש עניין לגרום לכולם ללכת לעבוד והיא יוצרת לטובת כך את המסגרת. בשנות ה 70+ אחריי המלחמה באפגניסטאן הגיעו למצב שלא הייתה מספיק ילודה( במילים פשוטות הייה חסר להם בשר לשלוח לשדה הקרב) וכדיי לעודד ילודה המדינה איפשרה חופשת לידה של עד 3 שנים כולל קצבה ושמירה על התקן במקום העבודה. כן כך אמא שלי כביכול ילדה אותנו. זה הכל עניין של ecosystem לטובת השגת מטרות, לא פילנתרופיה, לא העצמת האישה ולא שנאת גברים.

אז פמיניסטיות יקרות, לוחמות צדק נהורות, אתן באמת רוצות לקדם אותנו לאן שהו? זה הכיוון.

תלחמו בכך בכנסת, לטובת החינוך, ההשכלה ויצירת התשתית לשוויון ההזדמנויות בין גברים ונשים. תלחמו על זה שנוכל ללכת לעבודה איכותית ולא לשבור את הראש כל יום מחדש איך אנחנו אוספות את הילדים במקרה הטוב ב 16:00 מהבית ספר כי אין איך לסדר את זה אם את לא מספיק מרוויחה למטפלת, אין עזרה מגורם ג' לסידור המשוואה. תלחמו על זה שלילדים שלנו יהיה חינוך איכותי שמשקיע בהם ולא מורים שגמורים ושחוקים כי כל שנה מנסים לזמבר אותם מחדש בתנאים(במילים פשוטות תשקיעו בעובדיי ההוראה והחינוך והרפואה כי הם מגדלים את הדור הבא שלנו)

אני יכולה לכתוב כאן עוד הרבה הסברים אבל לטעמי האישי זה מספיק.

מלחמות של איך מזמברים את הגבר במזונות בגירושים או אני הקורבן שהקריב את עצמו בלגדל ילדים בבית ועכשיו אתה חייב לי, לא מקדמים אף אחת מאתנו לשום מקום. יותר מזה לא מקדמים אותנו בטור מדינה לשום מקום.

אני אגלה לכן סוד מדעי אבל תפיסת הקורבן בחיים היא לא סקסית. ממסכנות לא בונים מדינה, לא יוצרים שינוי ולא מובילים אימפריה.

להיות נקבת אלפה שבוחרת את המלחמות שלה בצורה ממוקדת וחדה היא כבר סיפור אחר. זה חומר שיש לאן להגיע אתו, לפחות בעיניי.

אז פעם הבאה כשמישהי רוצה לטעון לפמיניזם הנא ממך תשאלי את עצמך האם את חכמה או שאת סתם צודקת.  

אנציקלופדיות מאוד צודקות, אבל היום בעידן האינטרנט 16 כרכים של אנציקלופדיית כלל כבר מזמן אפילו לא בסיפריה.

 

זה השוויון המבורך שאתן שואפות אליו?