לפני 17 שנים. 15 בפברואר 2007 בשעה 1:18
יש ימים קשים.
פתאום נופל עליך משהו וקשה להתרומם.
החיוך נשאר מבחוץ, אך בפנים לא שקט, לא רגוע.
כואב.
הלב דופק וכל דפיקה מהדהדת בראש עם זיכרונות.
זיכרונות מהעבר וזיכרונות מהעתיד.
העתיד שכבר לא יהיה.
אבא שלי נפטר לפני חמישה חודשים.
יש דברים שהיו קיימים מאז ומעולם בשבילי, היו קיימים לפני.
והתחושה הייתה שימשיכו ללוות אותי במסלול החיים לעד.
הוא היה אחד מהם.
תמיד אומרים, 'לי זה לא יקרה'...
אז זה קרה גם לי.
היום היה יום קשה.
מחר יום חדש.