כמה זמן לא כתבתי כאן, או בכלל... היום עשיתי את המבחן שהכי חששתי ממנו כל השנה- כתיבה מדעית. אחרי לילה לבן שכלל נמנום בן חצי שעה עברו עליי מהבוקר: שני התקפי חרדה, שתי מדיטציות, שתי מקלחות ושני כדורי ריטלין בניסיון להירגע מספיק שאוכל ללמוד ולגשת למבחן. זה קטע כי ברגע שהפכתי את השאלון הבנתי שאני שולטת בחומר ומשם הכל רץ. תוך שעה כבר הייתי בחוץ...
מה הדבר שכל כך הפחיד/הרתיע/הבעית אותי במקצוע הזה? ככל שישבתי וחשבתי עם עצמי, הבנתי. מאז ומתמיד כתיבה הייתה מקום המפלט שלי- המקום בו אני פורקת את כל מה שצברתי וחווה קשיים לשחרר. הכתיבה שלי אמוציונאלית מאוד, מינית וחשופה לעומת הכתיבה שבה אני צריכה להביע את עצמי באקדמיה שהיא ההפך המוחלט ממני. מי היה מאמין, אה? גם את זה צלחתי! 💪
ככל שאני חווה ולומדת אני מבינה עד כמה גדול האבק שאני משאירה מאחריי כשאני מגדירה לעצמי מטרה ולא משנה מה הקשיים שעומדים בפניי.
יאללה עוד 3 שבועות ברבאק ושנת הלימודים הראשונה תסתיים באופן רשמי.
*טפיחה על השכם*
אני גאה בי :)❤