ואהבת.

a מק - http://lesswrong.com/

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} - כבר קראתי את הפוסט הזה אתמול בלילה, אבל ידעתי שאני אצטרך שעות שינה בשביל להגיב לך כמו שצריך, עם חשיבה :-)

אני חושבת ואני גם רואה על עצמי שהגירויים הגורמים לי לעונג הם כמעט ולא קשורים לרמה החומרית.
ככה זה לפחות ברוב המקרים.

אין ספק שיש גירויים המצריכים כסף בשביל להשיגם
אבל יש את הדברים הפשוטים של החיים שהם פשוט תלויים בקו החשיבה שלנו.

כך למשל, אני מרגישה את העונג הזה, את האקסטזה הזו, אחרי שאני מבלה עם חברה בגן שעשועים ועושה שטויות.
אחרי שאני מסוגלת להתנדנד בנדנדה, מבלי לחשוב על הדאגות שיש לי בחיים ולהתחיל לשיר שירים מתוך סרטי דיסני (כל אחד והדברים המוזרים שלו...).

וכמובן שיש את האקסטזה הזו של הגירוי במוח (שאני מניחה שלזה התכוונת כאן, אם הבנתי נכון).
אני יודעת שיש לי הרבה מאוד פעמים קטעים בלימודים, שאני מתחילה לנהל דיון עם המרצה על קו חשיבה פילוסופי או מוסרי או פסיכולוגי או משהו כלשהו... הדיונים האלה גורמים לי להרגיש שאני חיה, הם ממלאים אותי בתחושת סיפוק, באנרגיות.
זאת האהבה שלי לידע, האקסטזה הזאת שאני יכולה לקבל אחרי שיעור טוב שממנו אני באמת מפיקה ידע וגם באמת מביעה את הידע שלי.
זה למשל גורם לי תחושת עונג יותר גדולה מלקנות שמלה חדשה.
אין ספק, גם הגירויים החומריים חשובים ( *שיעול* קומיקסים *שיעול*) אבל אני יודעת שאפשר להפיק את הרגשת האקסטזה הזו מבלי להיות תלויים בדברים חומריים.

עד כמה שזה ישמע מטופש,
אני יכולה לקבל גירוי כזה גם מפשוט לצאת החוצה, להסתכל על השמים הכחולים ולהריח את הפרחים :-)
אני רואה את עצמי ברת מזל שאני מסוגלת להנות כל כך מהרגעים הקטנים האלו.

וחוץ מזה, אני תמיד אעדיף דיון פילוסופי בשעות הקטנות של הלילה מאשר מסיבה/קניית בגדים/קניית תיקים/פאב וכ"ו.

וזה: "להקיף את עצמך מונע ברעב חגיגי בכל הגירויים שעושים לך ניצוצות בתוך הראש. שוימותו כל הקולות המלגלגים בראש. זין עליהם."
פשוט נכון.

a מק - את באמת ברת מזל.

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} - בהחלט :-)
אני מאמינה שאצלי זה מגיע מהנקודה שלא היה לי את זה בתור ילדה קטנה.
אז אני מעריכה כל יום שיש לי את זה.

לא היה לי את הזמן להנות מאור של שמש ומשמיים כחולים
אז עכשיו אני יודעת שאני חייבת להעריך את זה כי זה מתנה, כי זאת זכות.
וכנראה זה מה שמאפשר לי להתענג על כך :-)

או שאולי אני סתם חופרת כרגע :-)

a מק - את לא חופרת.
הלוואי שהייתה לי הסבלנות הפנימית להרגיש את זה כמוך.

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} - מההכירות הקצרה שלי איתך בייב, אני מאמינה שיש לך את זה.
זה עניין של סוויץ' במחשבה ואני בטוחה שאתה יכול לעשות כזה סוויץ'.
אחרי הכל, כפי שאמרת, אנחנו לא כל כך שונים :-)

a מק - כשאני חושב על זה עכשיו זה עוד ענין של תחושת הנירוונה המקדימה ההיא.
אני חושב שהשאלה האמיתית היא איך מגיעים לתחושה הזאת ואחרי זה איך גורמים לה להשאר.

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} - אני יודעת שאני מצליחה להגיע אליה פשוט בהחלטות...
אני אנסה להסביר את זה:
אני יכולה לקום בבוקר וממש להגיד לעצמי להסתכל החוצה ולהנות מהשמש ומהשמים הכחולים.
וכשאני יוצאת מהבית אני מצליחה להנות מזה ממש.

כשאני כבוייה אז זה לא מצליח לי ואני צריכה משהו שיעלה לי את האנרגיות, למשל שיעור טוב שבו אני משתתפת באופן בולט ואז התחושה מופיעה שוב.
כי הוכחתי לעצמי שוב שאני מסוגלת להנות מהלימודים, שהראייה שלי על החיים היא שונה.

ואולי... אולי זאת ההשקפה של לעשות דברים לא כי אתה חייב אלא כי אתה רוצה.
כלומר, ההנאה שלי מהלימודים היא כי אני רוצה ללמוד... אני לומדת ונהנת מחווית הלמידה

ואולי זה גם נובע מהשקפה אופטימית, של להנות מהדברים הכל כך פשוטים שיש בחיים האלה
אולי היכולת הזו היא שגורמת לי את תחושת הנירוונה.

אבל בכל מקרה, זה משהו שתלוי בי, זה משהו שתלוי גם ביאיך שאני קמה בבוקר, כלומר, אם אני כמה אופטימית ועם אנרגיות או אם אני קמה כבוייה לחלוטין.
לכן, אני אומרת שזה תלוי בך...
זה תלוי בהחלטות שאתה עושה, בהחלטה הזו של להשים לרגע את הדאגות בצד ולהנות מהפעולה הרגעית שאתה עושה: שומע מוסיקה, מטייל בחוץ, כותב, משתתף בשיעור וכן הלאה.

לגבי איך לגרום לה להשאר...
המממ....
היא לא נשארת כל הזמן, לפחות לא אצלי.
באיזשהו שלב היא עוברת קצת ואז אני מרוויחה אותה שוב.
והאמת?
אני גם אוהבת את זה ככה, כי אז אני לא מפסיקה להעריך את ההרגשה הזו, אז אני נהנת ממנה יותר וזה גם טוב בשביל האיזון... אי אפשר כל הזמן להיות בתחושת נירוונה, אנחנו חייבים איזון.

(ושוב, כהרגלי אני חופרת)

a מק - פעם אחרונה שכתבת שאת חופרת.

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} - אבל... אבל... אבל...
וואה!

וברצינות... אני מניחה שמהרגלים קשה להיפטר :-)

שלגי - חרמנות לחיים, אהבתי.

a מק - חירמן אותך, בובה?

שלגי - לא :-)