אני מרגיש נכה
אני מרגיש חסר שליטה
שבוי של רוח
אולי לאנשים כמוני אין תוחלת
אולי אנחנו מקולקלים מכדי תיקון
התודעה שלי היא קפיץ מנותק
אין לי סמני חשיבות ומוטיבטורים מלבד אובססיה ופחדים
אני יודע שאני צריך לבנות דרייב של אהבה ותשוקה ברת קיימא אבל זה עולם חדש. אני לא יודע ממה להתחיל
כשאני בתוך המרה השחורה זה ממכר. אני אשכרה לא רוצה שהמריר מתוק הזה יפסק
ואז אני חש בוז עמוק לעצמי כשאנשים מנסים לעזור לי ולהציע לי פתרונות ואני מרגיש את ההתנגדות בפנים
איך אני לא רוצה לעזוב
המוח שלי מתרוצץ כל הזמן להבין את המכניזמים שלי. למצוא פתרונות. לבנות מודלים שיקנו שליטה. תחושה של שליטה. מאז שאני זוכר את עצמי.
אבל אני אבוד וחסר אונים בתוך זה כשזה מגיע. עמוק בתוך התמכרות.
והפתרון היחיד הוא לישון את זה עד שבאורח פלא זה עובר.
וכשזה עובר אז כלום לא נכון. לא הרע ולא הטוב. כי לאף אחד מהם אין רצף. ובשניהם אני רוצה להשאר כשאני בתוכם.
אני מאבד אמון בכל טיפול כלשהו.
לפני 14 שנים. 24 בנובמבר 2010 בשעה 20:22
