לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

מיומנה של Angel

כי אין לי מצב רוח לשולטים בשקל.
לפני 8 שנים. יום רביעי, 6 ביוני 2018 בשעה 18:50

המשפט הראשון שאנשים אומרים כשהם רואים אותי - ילדה טובה (ויש את המגזימים, ירושלים).

 

-רגע, תן לי להדליק רפואי-

 

עכשיו יותר טוב.

 

כן, אז משנת 2017 אני כבר לא עונה להגדרה.

לא בתולה, לא תמימה. רק חושבת, מתפעלת, מפעילה תככים, מניוףפולציות ובעיקר, אל תיגע בי.

 

גוש קרח, כבר אמרנו.

 

אז עשיתי הכל, הגשמתי כל פנטזיה  להעלות במוחי: אורגיות, קדימה אחורה לצדדים, היום איתך מחר איתו ואף אחד לא יודע מי עוד  מחרתיים.

 

אז עפתי, השתכרתי, הזדיינתי, שלטתי, נשלטתי, עישנתי, חגגתי הסנפתי.

 

פה חבל שם אזיקים, מציצה בקניון, כיסוי עיניים, טירוף חושים, גקוזי פה, מקלחת שם וגמרתי.

 

ומה גיליתי? לא שכחתי.

 

(פאק, החרא הזה חזק ביותר)

 

 

לפני 8 שנים. יום רביעי, 6 ביוני 2018 בשעה 18:43

אין לי.

 

מערכות יחסים נמדדות ברגעים הקשים ביותר. בהתמודדות.

 

ברגעי הלחץ והכאב. כשרוצים לשבור את העולם לרסיסים.

 

מכרתי את נשמתי לשטן, הרבה יותר מפעם אחת.

 

מה יצא לי ? 37. (כן, מתוך 100). נכשל גדול.

 

אז מה עכשיו שואלים?

שוב אוספים את הרסיסים ושוב שוקלים למכור מחדש פעם נוספת את הנשמה לשטן.

 

והמסקנה?

אין. טעם. או שיש. למי אכפת.

שוב, מחפשת שטן.

לפני 8 שנים. יום רביעי, 6 ביוני 2018 בשעה 15:59

אז אתמול הוא בא.

 

שנים רבות שתהיתי אם יכול לקרות מצב כזה שוב.

 

אז זה דומה, ליד, לא בדיוק אבל בערך.

 

תהיתי אם לפעול ואיך ומה עכשיו, הנה זה מתחיל מההתחלה וההתרגשות ובלה בלה בלה.

 

כלום. גוש של קרח.

כן. זו אני.

 

לפני 8 שנים. יום רביעי, 6 ביוני 2018 בשעה 2:18

הראש שלי מלא, מתפוצץ.

 

מזמן כבר עייפתי מלנסות לחפש תשובה.

 

ועכשיו?

לא נותר בי כוח.

 

הדלת הזו נחסמה מזמן.

זה בכלל לא משנה מה מרחו עליה.

 

 

 

פשוט מאוחר מדי.

 

.Fuck you. Fuck me.  Fuck us.

 

ואז התפוצצתי

 

לפני 8 שנים. יום שלישי, 5 ביוני 2018 בשעה 17:35

מחשבות רצות, מתחלפות.

 

ואיכשהוא, רק כאן, בין כל הסוטים והסטיות, אני מרגישה שלווה.

לפני 8 שנים. יום שני, 4 ביוני 2018 בשעה 11:58

הבחירה שלך.

 

אני יודעת שעד היום לא בגדתי.

לא ביצעתי פעולה פיזית הכרוכה בהתגנבות מאחורי הגב כמו גנב באישון ליל.

 

כן, בגדתי באמון.

מצד שני, זו הייתה העסקה מההתחלה.

 

הוא לקח אותי כמו שאני, עם היתרונות והחסרונות.

בכך הוא יצא גדול יותר משאי פעם תהיה.

 

פחדן שכמוך.

 

ואני,

מתפללת שבחיים לא תחזור, תפילה ששנינו יודעים שתתגשם.

 

אני, לנצח.

לפני 8 שנים. יום שני, 4 ביוני 2018 בשעה 5:59

יש בי הרבה חלקים, ככל אדם.

 

אבל זה - פצע פתוח כבר הרבה זמן.

 

אז משחקים נושמים מתקדמים, רוב הזמן מעמיסים עבודה ומעמידים פנים שזה לא שם - איננו.

 

שקר ועוד שקר. 

עד שבסוף, אתה מנסה לשכנע את עצמך שהשקר הוא המציאות.

 

האמת היא,

שמדובר בייצור המוני של מכתבים שנכתבו בדם.

 

אבדן של כמות דם מוביל לאי תחושה, לפחות לכאורה.

 

שהרי בסוף, זה אני עם עצמי וכל מה שנשאר סביבי - זה דם.

 

*פרסם*

 

לפני 8 שנים. יום שני, 4 ביוני 2018 בשעה 5:40

אין מילים שיכולות לתאר מצב כזה.

 

ככל שאני משקיעה מחשבה אני שוקעת.

 

טובעת.

 

בים של מילים ללא משמעות.

לפני 8 שנים. יום ראשון, 3 ביוני 2018 בשעה 19:20

חיוך כלפי חוץ - מוות מבפנים.

לפני 8 שנים. יום ראשון, 3 ביוני 2018 בשעה 19:19

קשה לכתוב על תחושה.

 

הכד מלא מים, כל טיפה נוספת מובילה לקריסה.

 

כמו להפיל את ריבוע הדומינו הראשון בשורה ארוכה.

 

 

זה אחד מהלילות האלו, אני קורסת לתוך עצמי.

 

 

לא מסוגלת יותר להכיל.

 

תזכורת לעצמי,

אל תפרסמי.