אני יכולה לכתוב את המילים הכי עצובים שיש
שבהם אני נזכרת בכל מה שהיה בעבר
בלילות שאני לבדי עם זיכרוני
אני טובעת בעצב פתאומי
אבל נזכרת בך וכולי שמחה
אני יכולה לכתוב את המילים הכי עצובים שיש
כשהעצב עוטף את ליבי
מכביד עליי את הכאב האין סופי
כולי מתמלא בכעס מכאיב
כמו בגידה שלא נשכחת לעולם
אני יכולה לכתוב את המילים הכי עצובים שיש
אבל החשק שלי אלייך חזק יותר
מחכה לך הרבה יותר
מגע ידך גופי חושק
אבל יותר חזק הוא ההמתנה לנשיקה
ההמתנה ללטיפה מלאת אהבה
גופי חושק וליבי צועק
אני יכולה לכתוב את המילים הכי עצובים שיש
בלילות כאלו של כאב
תחת שמיים שחורים וקרים
הצל שלי נטושה ומפוחדת קוראת רק לך
על הרציף נשמתי נשארה
אני יכולה לכתוב את המילים הכי עצובים שיש
אבל האהבה שלי לך חזקה מהעצב שיש
האהבה הזאת משוגעת ומטריפה
נשמתי מחפשת את קולך
כדי לדעת שמישהו בא לחבק אותה
החיים כל כך קצרים
ולשכוח לוקח כל כך הרבה זמן
וכל מילה שאני כותבת מתנפלת עליי
כמו בכי קפוא ואכזר
אבל לא נותנת לעצב לנצח
כי אני עבורך היה תמיד מנצחת
אני אנצח את הכאב הנצחי
כי אתה כאן בשבילי
מחכה למחר יותר מתמיד
כי ממך אני מקבלת חיבוק אמיתי
העצב שאני כותבת פה לא קשורה לאדון ולמלכה שלי בכלל
אני כותבת כדי להשתרר מהכובד שיש בליבי
ובזכות מלכתי ואדוני אני פחות עצובה
אוהבת אותכם הכי בעולם
גורונת שלכם
לפני 14 שנים. 20 בדצמבר 2009 בשעה 21:38
