התקדשות לאדוני

היא:

 

חסר לי להרגיש אותך

את הנוכחות שלך לידי

חסר לי לטבוע בעומק התשוקה, לרחף במרומי האושר להתפזר למיליון חתיכות רק כדי לחזור שוב שלמה יותר

 

חסר לי שרביטך שמחולל בי קסמים בהינף יד, במבט, בנימה שבקולך

אתה חסר לי כל כך רוצה כל יום רוצה כל היום רוצה אותך!

אולי תכתוב לי משהו בבקשה? קשה לי ככה. משהו שיתן את הכח עד שיגיע הרגע הבא... נטרפת...    

 

הוא:  

חסר לי להרגיש אותך.

את הנוכחות שלך לידי.

חסר לי לטבוע בעומק התשוקה,

לרחף במרומי האושר

לפזר אותך למיליון חתיכות מדממות רק כדי לחבר אותך בחזרה למהות שלי.

חסר לי להניף עלייך את השוט ולשמוע את נימת קולך באלף גוונים
בנביחות, בגניחות העמוקות כשאני פולש לתוכך
בזעקות הכאב כשאני מסתכל לתוך עינייך בפישוק רגליים, במבט, בנימה שבקולך.

את חסרה לי כל כך.

רוצה כל יום רוצה כל היום

רוצה אותך!    

נושאת בתארים שאתה נותן לי בשמחה ובאושר.
כולם שווים על מדף השעשועים של אדוני: שפחה, כלבה, סמרטוט, אשה.
כשמפגש מתקדם לקראת סיומו עולה האשה לפניך. אתה קורא לה. מזמן אותה.  מפתה אותה. והיא מגיעה, רכה וענוגה, עגולה ונשית, היא אוהבת אותך, מסתכלת בעיניך באהבה גדולה ומרגישה את אהבתך מוחזרת מעיניך. היא מלטפת, מנשקת אותך, היא מעניקה לך את כולה ואתה, הגבר שלה, האחד והיחיד בעולמה, אוסף את כולה ומזריע אהבתך במעמקי רחמה.
אתה נפרד ממנה,מאוהב עד הגג, והיא מרגישה הכי אשה שבעולם.
כשהמרחק הפיסי מתחיל להכביד, מה שקורה מיד עם ההגעה הביתה, מתחיל הזכרון לשחזר מה היה שם, מהתחלה.

ראשונה בפגישה  הורדה מהמדף הזונה. ברגע כניסתה מופשטת וכבר משרתת את האדון בגופה.

אחכ מופיעה הכלבה ,  נובחת, נישגלת, מאולפת.

בין לבין גם השפחה. אזוקה ותלויה, מעונה בכל דרך. הזכרון מביא איתו גלים חזקים של יצר, שמנסים לגשר על הפער של מרחק הזמן והדרך.

הכלבה מטלטלת מעומק עצמה, מכשכשת בזנבה, מניעה לשון, ומחכה שתקרא לה כדי שתבוא בריצה.

היום קראת לה. קראת לה רקסית. וריגשת את כולה.

רקסית שלך.

נאמנה לך.אוהבת אותך. צריכה אותך.
תודה!

 

אמרת שאתה נהנה לראות אותי מאושרת. אין לך מושג כמה אושר חווה עכשיו.

דיברנו על זה. על דקירת הפטמות. פחדתי נורא.שנים שהנושא עולה ויורד כמו שבא.

שנים שאני שלך.  והנה הגיע הרגע.

הגוף דרוך. תשוקה מטורפת להיות לך. פחד היסטרי מהכאב.

היו לך כבר שפחות שדקרת אותן. שונאת את השפחות האלו!

 איך הכל הולך להן בקלות. איך אפשר להכיל דקירה מפחידה הישר אל תוך הפטמה.

ועכשיו, אחרי עשור או יותר , הנה  אני כאן. מולך.

הפטמה חוטאה על ידיך.

המחט חודרת. אני צורחת. יותר מפחד מאשר כאב.

לקח לי זמן להבין את זה. וכשהבנתי הרפתי. והתמסרתי. והצלחת. אלוהים איזה אושר עצום. מעולם לא חוויתי אושר כזה.

המחט יצאה לצידה השני של הפטמה. עברה דרכי. מימשה את אדנותך בי.

ואני כל כך שלך.

נרגשת מהעובדה שהייתי לך כלי למימוש אדנותך.

וכל מה שיכולה לחשוב עליו עכשיו הוא הסימן. כל כך רוצה אותך מסמן אותי בסימן שישאר בי לעד.

סימן שאוכל ללטף בזמנים קשים. סימן שיתן לי נחמה גדולה ויזכיר לי תמיד שאני שלך. כמו שאתה שלי. אדוני שלי. אחד ויחיד. אהבתי הגדולה.

רוצה את השייכות בכל דרך . רוצה סימנים בגוף שיבטאו את היותי לך.

התרגשתי לראות את האור בעיניך לאחר הדקירה.

הרגשתי כמה אתה שלי. לא פחות מהיותי שלך.

אוהבת אותך אדוני שלי.

תודה כנה כנה

שלך

 

היום הזה היה לי תענוג גדול.
בעיקר כי הייתי סגורה, עירומה, מצייתת לך.מסתכלת על הגוף במראה ומרגישה כמה הוא שלך. ורק מכאן אני יכולה לחוש אליו קרבה. אלמלא אתה הייתי מכסחת אותו בביקורת. אבל הוא שלך. ואתה אוהב אותו ואלו הן שתי סיבות מהותיות דיין כדי לנהוג בגוף הזה בכבוד.

שומרת עליו. החדר חם. המחשב דולק. הנייד לידי. מחכה רק לך. לקול שלך. גם בשקט שבין שיחה לשיחה אני לא יוצאת מהחדר. אמרת לי להיות עירומה ואני שומרת עליו כי בחוץ קר...
כל כך רוצה להרגיש את זה על אמת. להיות כלום . אפס מוחלט שכל תכליתו היא אתה. (מה שהופך את האפס להיות חשוב מאוד, לא?)

גמרתי שלוש פעמים. כל פעם דקות אחדות אחרי מתן הוראתך לאונן ולגמור.

הרגע הבא בו אהיה בין ידיך מול עיניי כל הזמן, רגע מלא ציפיה. התרגשות. כמיהה. תשוקה
רגע שמפריד קודש מחול.
מרגישה שביום הזה התמסרת לי. התקרבת אליי. מרגישה יותר ויותר שאתה שלי. שאתה באמת שלי.
זה מרגש אותי . ממלא אותי.
רוצה לנשום לידך ואיתך כל רגע.
רוצה כבר נורא

שלך,
נתונה לך
שייכת לך

עוד שלוש שעות תגיע. גופי כמה לך. רוצה להיות שם. בין ידיך. להשיל את כל העולם מעליי ולהתרכך אל אדנותך כמו שחמאה נמסה על המחבת. מאפשרת לבעבועי התשוקה והיצר להציף את כולי ולהחליק את כל ישותך אל תוכי. או אולי להפך.
הרגע בו שנינו הופכים אחד, והאחד הזה הוא אתה, זהו רגע נשגב.
כמהה לו
רוצה אותו
זקוקה לו
צריכה אותך
בכל רגע. בכל רגע
בוא כבר....קח אותי מעצמי.
קח אותי לך
שלך

מכתב הוקרה לגבר מיוחד שהוא אדון חיי

 

לאיש היקר, המשמעותי בחיי

רחוקה הפגישה האחרונה ומייחלת להיות שוב איתך. מוגנת, עטופה, ללטף ולנשק ולבטא את אהבתי לך.

אהבתי לך היא גדולה וענקית. רכה ועוצמתית. פשוטה ומורכבת, סמויה וגלויה, כובשת וסוחפת, צבעונית ורבת מימדים. 
אוהבת אותך אדוני שלי
פשוט אוהבת אותך!

אוהבת שאתה קורא לי כלבונת,

אוהבת לדעת שאני כלבתך ואתה בעליי ואין מלבדך אף גבר שבאמת משייך אותי ומכיר אותי, כפי שאתה.

אוהבת את הגבריות שלך אליי

ובכלל, אני שלך.

צריך להתחיל בכך שמודה לך על האישור לאונן אליך.

ברור לי שיכולת גם לאסור את הרשות. ולא הייתי מתווכחת.

כי אתה אדוני ואני שלך.   חשבתי לגלוש עוד קצת, להתחרמן מהצפייה ואז לבצע את אישורך. ואז מצאתי שאין לי ענין בצפייה באחרים . יש לי אותך. בגוף, בראש, בנשמה. נכנסתי לחדר. נגעתי בפטמות. החלטתי שלא אתעסק איתן כי אן עדיין כואבות מאז. אבל אז גיליתי שלא ממש. שכבר אפשר . ובכל זאת החלטתי לא לעשות איתן כלום כי מאוד בקרוב הן יעברו תחת ידיך שוב ואני מעדיפה לתת להן החלמה מלאה. וכך גיליתי שהן כבר לא שלי. הן רק שלך. בבעלותך. וכשנשכבתי על המיטה כל מה שעבר לי בראש זה הבעלות/ שייכות. מתרגשת לדמיין את רגע הכניסה אליך. שהוא רגע הכניסה אליי. הרגע בו אין כבלים  וכולי נתונה לך. שלך ורק שלך. לאהבתך הגדולה. לאהבתי הענקית. לנו. משפט שחזר כל הזמן הוא שאני שלך. שכל מי שאני- שלך. שאתה תלמד אותי הכל. כדי להיות לך טובה עוד יותר. וכל שתרצה אבצע כי אני שלך ואתה שלי.   וגמרתי. אליך.   ומודה לך כל כך ואוהבת אותך כל כך ורוצה להיות בין זרועותיך כשאתה ישן. רק ללטף ולהרגיש מקרוב. אותך   שינה ערבה אהוב שלי. אדוני    נשיקות שלך נתונה לך  

לומדת להכיר אותך. את דרכי השליטה מכירה יותר טוב מדרכי ההנאה.

שכולם יראו, בתחינתי למחילתך, את היותי נתונה לך, את היותך אדוני.
הניק "אהובתו כנועתו" מקבל מימד נוסף. מרגש. שליטתך שתמיד הייתה שם, מיוצגת פתאום באור חד יותר, בקיומה של כנועה ששייכת לך. אהובה שתעשה הכל כי אתה אדונה
כי היא מאוהבת בך.
זקוף וגבוה וגברי וגאה . אדוני שלי.