נחזור לבלה בלה בלה הישן והטוב

פעם אני הייתי המתלהב והן היו הלא נקשרות, עכשיו הן המתלהבות ואני הלא נקשר. קשה לי אם זה שיצא לי להכאיב כמה פעמים בתקופה האחרונה. כמה אפשר להזהיר אנשים, להגיד את האמת ועדיין להגיע לאותו מקום. אני אמור להתחיל לשמור על אחרים? על עצמי כל כך קשה לשמור לפעמים.

"what is love but a prelude to sorrow"

רציתי לא לכתוב את זה והחלטתי שזאת סיבה טובה לכתוב.

היה לי ערב עמוס, מעניין, משכר... תקפה אותי בדידות עכשיו כמו שלא תקפה אותי הרבה זמן, אני חושב שאשב כאן ואבהה בה קצת.

המון זמן לא דיברנו... אני יודע שאת בתקופה קשה ואני כשאני מבטיח למישהי שתמיד אהיה לה לאוזן תמיד מקיים (זה עצוב שרוב הנשים שהבטחתי להן שתמיד אהיה לא באמת הפנימו שאני מתכוון לזה). ואנחנו יושבים ומדברים בוידאו, ואני מתעסק עם עצמי קצת מתחת למצלמה, נדמה לי שאת עושה בדיוק את אותו הדבר. אבל אף אחד מאיתנו לא אומר שום דבר (כלומר כן, אבל לא). ודיברנו, צחקנו, המלצנו על סדרות... ואולי נדבר שוב עוד כמה שבועות, או חודשים, אולי אפילו נפגש מתישהו בעתיד הרחוק. אבל כרגע זה בלתי אפשרי ובלתי אפשרי זה כל כך פאקינג מחרמן.

עשיתי את חמש דקות של בלוגים החודשי שלי ואני חייב להגיד שאני מתגעגע לתשוקה שהייתי קורא כאן פעם, היום הכל מרגיש לי כמו תיאורים תכניים ולקונים. כל כך מעט רגש יש כאן בימינו... ואולי אני כל כך מנותק ממה שמתרחש כאן שפשוט לא יודע איזה בלוגים לקרוא. את הילדונת לא ראיתי כבר זמן, הבטחתי לעצמי שאעשה צעד בפעם הבאה שאראה אותה, מקווה שהמציאות תאפשר. קשה לי להתחיל עם בחורות במקום העבודה שלהן, יש בזה משהו שמרגיש לי לא מוסרי.

אז יש איזה ילדונת שעובדת במכולת ליד הבית שלי ואני פשוט לא מצליח להוציא אותה מהראש. היא אומנם לא קטינה אבל מספיק צעירה בשביל לגרום לי להרגיש כמו פדופיל (חיילת!). אני עדיין מנסה לגייס את האומץ להזמין אותה לבירה, עדיין מחכה להזדמנות שיהיו לי חמש דקות איתה לבד בלי עוד כל מיני אנשים מסביב. אני יודע שכנראה לא תהיה מעוניינת בזקן כמוני אבל המחשבה אליה מציקה לי כל כך שאהיה חייב לקחת את ההזדמנות כשתגיע.

ההיא מהעבודה... נו... הבנתי שאני לא רוצה שום דבר רציני איתה, אני יושב ומדבר איתה ומוצא את עצמי משועמם כמו עם הבחורות האחרונות שיצאתי איתן, זה לא ילך לשום מקום. אם הייתי חושב שיש מצב למשהו רציני הייתי לוקח את הסיכון של רומן בעבודה אבל זה לא שווה את זה סתם בשביל זיון.

אז אחרי חודשיים היא הודיעה לי שלא יכולה יותר, שרוצה לחפש משהו אמיתי ובעל משמעות. אמרה שעשיתי לה תיקון ששיחררתי אותה ועשיתי לה המון טוב... משמח אותי שעשיתי לה טוב וגם משמח אותי שזה נגמר (ושהיא יזמה את זה), זה נהיה מסובך מידי.

שבוע קודם אחת שיצאתי איתה לשני דייטים ואמרה שלא מתאים לה שאני זאב בודד ולא מתקשר הרבה בטקסט. קצת התבאסתי, האמת שבהרבה מובנים היא לא ממש הטעם שלי אבל עפתי על החיוך שלה כל כך, הייתי מרוצה שלא לקחתי את זה אישי בשום צורה. פתאום שלחה לי הודעה אחרי שנפרדנו כידידים ושאלה אם אולי אפשר לפחות לפרוק את כל המתח שנבנה... זה היה מפתיע אני חייב להודות. אמרתי לא למרות שאולי עוד אשבר.

חוץ מזה יש מישהי שאני ממש נמשך אליה פיזית בעבודה שבדיוק בתהליכי פרידה מבעלה וזה כמעט בטוח יהפוך לקצת אקשן מתישהו.

ואם כל זה אני עדיין באתרים, עדיין מחפש את הדבר הזה שאני בקושי יודע איך לקרוא לו. מתחמק מתמונות מזוויות מוזרות של בחורות או בחורות שכל התמונות שלהן בדיוק מאותה הזווית... יותר מידי אכזבות בתחום הזה. לפעמים אני בכלל לא בטוח שאמצא את האהבה שאני מחפש (אל תגידו לי שזה יגיע, זה בעיקר מרגיז). אני רוצה להתרגש, אני רוצה לאבד כל פיסה של שכל ישר, אני רוצה לאבד את עצמי (לתקופה) בתוך משהו שגורם ללב שלי לפעום כמו מטורף.

אני רוצה לעשות איתך אהבה ושזה יראה ככה

מתנצל מראש על שגיאות כתיב אבל הקיוסק לידי התחיל להחזיק בירה 12% :)

הרבה פעמים שאלו אותי למה אני מוחק את הבלוג מידי פעם, אני חושב שזה שילוב של שני דברים. הראשון הוא פרטיות, אם כל הנתונים עלי לא מופיעים כאן בצורה מרוכזת לאורך זמן אלה אם כן אתם קוראים את הבלוג הזה בקביעות מפחידה כנראה שלא תזכרו לוחות זמנים ויהיה קשה לקשר פוסטים למציאות. השני הוא שאני אוהב לשכוח, כתיבה היא כלי מצויין לעיכול אבל בסופו של יום טוב לתת לזכרון לעשות את שלו. לשכוח ולזכור רק את מה שיש לו באמת ערך ולא את הדברים שחשובים רק כי החלטתי לחפור.

אז אחרי שנה של נזירות יש לי שעשוע כבר מעל חודש, היא חמודה, מושכת ואוהבת שאני לוקח אבל למרות שאמרתי לה בסוף הערב השני שלנו שזה לא יהיה יותר מסקס היא נשארת. היא אומרת שזה בסדר מצידה אבל אני רואה את הסימנים, היא מתאהבת בי. היא כל הזמן סותרת את עצמה בין האמירות שהיא בסדר עם הסטטוס לכל מיני מילים ומבטים שאני לא יכול להתעלם מהם, אני בטוח שאני צודק. מוסרית עשיתי את מה שצריך בשביל לשחרר את המצפון שלי אבל זה לא מספיק לי, כל כך ברור לי שאני הולך לשבור לה את הלב שאני בכלל לא בטוח שאני רוצה להשאר שם. שעשוע לסופש זה בהחלט נחמד אבל אני חושב יותר ויותר על לחזור לנזירות שלי, לא בא לי לפגוע, גם אם היא נותנת לי את כל ההצדקות שבעולם. היא פשוט לא מרגשת אותי בכלל.

אני באחת התקופות הטובות. טוב לי בעבודה, מעניין, מספק, מאתגר, יש אופק מקצועי, המשכורת טובה... אני אפילו מרגיש בסה"כ נוח בתוך העור של עצמי למרות שגידלתי לאחרונה בטן מביכה שרק מי שהיה רזה כל חייו יכול להתלונן עליה. זאת פעם ראשונה באני לא יודע כמה זמן שיש מלא דרמות לאנשים סביבי ואף אחת מהן לא שייכת אלי. אני נוכח ותומך כשצריך אבל מצליח לא להכנס לדרמות בעצמי.

אני יושב כאן בוהה במסך, מרגיש שיש לי עוד דברים לכתוב אבל לא יודע מה הם. אז במקום שאחפור תקשיבו לקצת ג'אז, אולי אצליח לחנך קצת את תושבי סדום 😄 אני כל כך אוהב את הזמרת הזאת, השיר הספציפי הזה גורם לי לחשוב על בחורה מאוד מסויימת, בחורה שאני באמת גאה שהצלחתי להגיד לה לא למרות אין ספור נסיונות שכנוע מרושעים במיוחד.