לפני שנתיים. 23 בפברואר 2022 בשעה 23:14
עוד טעימה מיוםטוב היקר
ולמי שרוצה להבין מי זה האיש
ולמי שרוצה להבין מי זה האיש
מיש
החיים שלי הם לונה פארק אחד מתמשך, רכבות שדים, רכבות הרים, מבוכים, קרוסלות, גלגל ענק. הכל מהכל.הבלוג הזה נפתח ב2010, עבור הבעלים הראשון שלי... ש"קרא, למד ונהנה".
זכיתי לחוות איתו את גן העדן של ההתמסרות המוחלטת.
הוא לקח אותי למסע מרתק (ואולי מופרע) של פעם בחיים, כזה שמשאיר חותם, לכל החיים.
וכשהגיע הזמן לשנות צורה, נגעתי בקרקעית של התהום, וזה כאב יותר מכל דבר אחר שחוויתי בחיי (והיו).
אחריו (בסוף 2011) נכנס לחיים שלי, זה שהיה הצעד הראשון, כדי להחזיר אותי לחיים.
בחוכמה ורגישות הוא ידע לא לבקש בעלות, אלא להיות "בעל הבית", והיה ברור לשנינו, שאנחנו זה לכל החיים.
ואז, למרות שהייתי עדיין שבורה וסקפטית, נשאבתי קריטית והתמסרתי שוב.
באהבה גדולה. לאיש מקסים. אחד המטורפים והשווים.
היה נדמה שגם שם ישבר לי הלב, אבל הפעם, לשמחתי, הצלחנו לעבור מהיררכיה לחברות.
ואז היה קצרצר, מקסים, שבקושי הספקנו לטעום, אבל יצא, שהיה קרש הקפיצה...
לאיש שהוא חלק מחיי בתשע השנים האחרונות, ובצורות המיוחדת שלנו, צפוי להשאר לעוד שנים רבות.
לזה שבסוף 2012, הכריז שיגנוב אותי ואני אהיה שלו, ואם נתאהב, תוך שנה אהיה בהריון ממנו! (זה קרה הרבה קודם!)
זה האיש שיצר איתי חיים! שהיה מעליי, לצידי, לפעמים מתחתיי, מאחורי, ומלפני.
הבלוג חוזר לאוויר בהדרגה, אחרי שהיה בהפסקת פרסומות מאולצת.
וחוזר עם הרוח שנושבת בי היום, רוח של שינוי קוסמי, ביקום ובתוך כל אחד/ת מאיתנו.
מוזמנים להגיב, לכתוב לי לפרטי, לשאול ולשתף...
אבל לא לצפות לקשרים, אני ונילית, לא פנויה ולא מעוניינת.
אבל אוהבת!
ולמי שרוצה להבין מי זה האיש
לפני שנתיים. 22 בפברואר 2022 בשעה 21:19
לפני שאתם צוללים לפוסטים שלי, בבקשה טובה אישית,
הקדישו חמש דקות ליוםטוב ולמאורת הארנב:
03/01/12 רגע פשוט של קסם (מעל מחלף קסם)
08/01/12 במסיבה (מוקדש לבעל הבית)
18/01/12 אוראלי... (או-רע-לי ?)
23/01/12 פוסט סגירת מעגל למס' 1 האוהב ( :
לפני שנתיים. 21 בפברואר 2022 בשעה 22:04
קבלו כמה דקות של סאטירה לפרצוף, מאת שמרית חכם המצויינת (:
מיד אחריו הפוסטים של דצמבר 2011
08/12/11 הסיפור שלי (יובא בחלקים) ~ תחנה ראשונה
15/12/11 צעד קדימה, שניים אחורה, שלוש קדימה... (סקובידו) ~ וכניסתו של בעל הבית לחיי...
לפני שנתיים. 20 בפברואר 2022 בשעה 21:30
הפעם שיר מהפכה לפני הלינקים לפוסטים...
עם שיר המהפכות הגדול ביותר אי פעם, שאי אפשר להשאר אדיש אליו,
מהסרט שתיאר את אחד הפצעים המדממים והמיותרים ביותר שידעה ארה"ב.
כמה חיי אדם אפשר להקריב, בשביל הון ושלטון?
והנה אנחנו היום, בשלב העולמי של ההונאה!
אנקדוטה של טמטום מהעבר הרחוק (שזה כמו המזרח הרחוק רק במימד של זמן...)
אחרון ודי ודי (מבטיחה) (סופית)
05/11/11 תיקשור (זהירות ממבו...)
09/11/11 קצת קלילות לבלוג (בין הדברים הכבדים של החיים)
11/11/11 גברים שרואים משם... לא רואים מכאן (או להיפך)
לפני שנתיים. 19 בפברואר 2022 בשעה 9:17
13/10/11 שיווק וסרטים (תאמינו לי שזה קשור :)
מוקדש לג'ינג'ר האורחת שסוף סוף הגיעה!
לפני שנתיים. 18 בפברואר 2022 בשעה 17:52
07/09/11 "שני וחמישי. 12 עד שתיים."
11/09/11 לו"ז גברים לשבוע 22 (2010)
תודה לשתי הצלעות ולבסיס שהביא אותנו יחד,
על (עוד) מפגש פסגה מהמם!
אוהבת אתכם }{
לפני שנתיים. 16 בפברואר 2022 בשעה 20:41
10/07/11 תמונה מאחד הטקסים שלנו...
10/08/11 התמסרות ובעלות (פוסט ארוך משוחזר ומורחב + תוספות)
11/08/11 דברים שהיו (עד היום) רק לעיניו של גברים... פוסטים בהקפאה של הבלוג - נובמבר 2010
12/08/11 I'm yours ~ חוזר(ת) למקום (בבלוג :)
17/08/11 מצאתי יתרון ! (פוסט סמי-משוחזר... ומסתבר ששוב רלוונטי :)
18/08/11 והפעם... בעיקר המילים שלך...
30/08/11 (בדיחה פרטית) (פנימית)
וקצת אקטואליה מהנה, מהתקשורת הריבונית.
איריס (עד לא מזמן מנהלת בי"ס רימון) ועופר פורטוגלי,
מתארחים אצל איליאן בעיתונות אזרחית:
לפני שנתיים. 15 בפברואר 2022 בשעה 22:07
08/06/11 מיש בכביש (כמעט עסק ביש)
בשביל להעלות חזרה את הפוסטים מהטיוטא, אני צריכה לעבור עליהם, לקרוא ברפרוף (או לעומק).
אז עם אלו שכבר נמצא שם הכאב (בלשון המעטה), גם אחרי מעל עשר שנים, זה עדיין לא פשוט.
על חלקם אני עוברת ממש מהר, רק כדי לראות אם יש משהו לתקן בלינק או לדעת שזה רלוונטי לפרסום,
ובחלקם אני מוצאת את עצמי ממש קוראת.
ואז נשאבת לחוויה כמו במנהרת הזמן, והבטן שוב קצת מתכווצת, על החושך שהיה אז...
ואז אני נושמת וחוזרת להיות ונזכרת שהכל בסדר.
חוץ ממה שלא בסדר, אבל זה כבר לא קשור לפוסטים, אלא לעולם המזעזע שנהיה לנו פה.
אגב, על מה שקורה בירושלים, שמעתם? (כי לא תשמעו על זה בתשקורת המיינסטרים)
לפני שנתיים. 14 בפברואר 2022 בשעה 22:26
03/05/11 יום הולדת שנה לבלוג - 3 במאי, 2010 בשעה 23:49
15/05/11 יום ראשון... (ויש חיוך)
בפוסט האחרון כאן, כתבתי ש:"אני מבטיחה!"
שלחתי את הפוסט ויצאתי לנתב"ג.
להרפתקאה שבימים "כתיקונם", כשהלב לא שבור,
הייתה יכולה להיות מהאדירות ביותר שהמקום הזה והבדס"מ יכול להציע.
הצטרפתי למישהו מכאן (שכמעט לא הכרתי), לחמישה ימים בחו"ל, כסלייב.
למה עשיתי את זה...?
רציתי למות. ולא הצלחתי. (כלומר לא קיבלתי אישור לנסות, וגם לא רציתי לעשות את זה למשפחה).
אז רציתי להכאיב לעצמי עוד! לטלטל לעצמי את הנשמה!
כי כל כך כאב, שהרגשתי שאולי זה יגמור אותי.
רציתי להכאיב לו! (אולי שיקנא לי?)
זו הייתה חוויה אקסטרימית (לכל המעורבים), אבל מכיוון שהייתי במצב רגשי קשה, היא הייתה חוויה קשה.
בהמשך הבלוג, היומן מהמסע יעלה כאן.
לפני שנתיים. 13 בפברואר 2022 בשעה 21:00
06/04/11 זה לא פייר ! זה לא פייר ! זה לא פייר !
15/04/11 ד(ג)ברים שעושים עם עוגיות
24/04/11 חג חירות מ(Z)דיין (לא קיללתי...) כי אני צריכה לחזור לעצמי (וזה קשה).
27/04/11 זה בשבילך, מס' 1... I've had the Time of my Life
ולמהפכה, מחר שיירות החופש!
