21:30 נשמעה דפיקה בדלת.
"אישור מסירה" נשמע הקול מעבר לדלת ,ניכר כי האיש מורגל בדברים מן הסוג הזה,אפילו פיתח טון ואינטונציה.חתמתי את שמי המלא וחטפתי מידיו את המעטפה.מעטפה לבנה.בקידמתה התנוסס הלוגו "gov".
פתחתי בידיים רועדות, קראתי לאט ,נשמטתי אל הכסא שניצב במרכז החדר,הדופק הואץ,הגוף רעד,הבטן התכווצה והעיניים נמלאו דמעות.הכל הטשטש.חלקיקי מילים ,משפטים סתומים וגיבובי אותיות ושקרים התעופפו מן הדף החוצה ושטפו אותי,עבורם אני עוד מקרה-סטטיסטיקה.
אני שכל חיי שיחקתי בתיאטרון האבסורד : "נדמה לי" הייתי שחקנית ראשית במחזה דרמטי ידוע: "זה לא קורה לי" (פרי עטי), הפכתי זכוכית שקופה ושבירה, למטרה נעה וגורלי מונח בידם וייחרץ בפני זרים .
ואני רק רציתי שתהיה כאן,שלא תאמר דבר רק שתאמץ אותי לליבך ותחבק אותי חזק -
רק שם אני יודעת נחמה
רק שם אני יודעת אהבה
רק שם אני יודעת חמלה
רק שם אני יודעת אושר
אני זקוקה לך
אבל אתה לא כאן.
----------------------
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך עובר אורח
והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת לכת
וידך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואשה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך עובר אורח
