נחרדתי. זהו, חשבתי ביני לביני. היא לא תתקרב אלי יותר. וטוב שכך. רק לפני רגע הסתיים סשן שכמעט גרם לה להגיע לאורתופדית.
עדיין קשורה. מחוררת כמסננת גסה. עיניה מכוסות בנדנה שחורה. והיא, בכוחות האחרונים מבקשת עוד.
את לא תעמדי בזה, אני נדהם מעצמי ומהרוך שאני מפגין.
שתוק ותרביץ.
למי אמרת שתוק?! חזרתי לעצמי.
לך המפקד. תעשה לי את העונש הכי קשה.
תעשה לי עונש? זה בעברית?
כן, אתה לא יודע שאני מתחילה להיות עילגת כשאני בריצפה? נו!
מי יאמין שבחיים היא כותבת. מדור בעיתון, ספרים.
חטפה מנה נוספת. עיקרית. 10 דקות של הפצצות שהבריטים היו נכנעים. והיא נכנעה.
עכשיו היא הולכת להתקלח, למרוח את עצמה בכל הדברים האלה שעושים לה ריח סקסי למות.
ג'ינס הדיזל האכזרי. חולצת הבטן. נעלי הבובה.
יוצאת כמו חדשה.
ביי היא מנשקת. ואם אפשר - בלילה שיהיה קצת יותר חזק.
יהיה. שקוף שיהיה.
לפני 14 שנים. 30 במאי 2009 בשעה 11:22