הלקיחה בנתינה היא

העדר חוט שדרה לא נדיר במחוזותינו,גם לא במחוזותם,
העדר אישיות גלומה כמו רקדן פנים גם לא,נדירה,
לאחרונה זה הפך להיות שכיח בכלוב,
נכון זו רק וירטואליה,ופה לא תמיד האדם צריך להמחיש את משקלו במוצק,
פה ושם אני קורא בלוגים כשיש לי זמן,והבחנתי פה ושם בדבר די נלעג,חייב לומר,
אני קורא פוסט,ואז אני רואה שורות שכתובות בסגנוני,באופן מוחלט,אפילו השימוש
באותם מילים,ולאחר כמה שורות אני רואה סגנון שהועתק במלואו מבלוג של אחר,וכן הלאה,
והשעטנז הזה לעתים יוצא מוצלח,ולעתים די שקוף לחדי אבחנה ובעלי זכרון אלמנטרי,
די משעשע הייתי אומר,אולי אפילו מתוחכם..חשב הנידון ואמר לעצמו,אקח מפה ואקח משם,ואצור דבר שיקלע ליותר טעמים,אולי פה ושם בין כל הפתיות(לדעתו) גם יצא לי איזה זיון,
אני שואל את עצמי לשם מה המאמץ הזה,אני שואל את עצמי גם למה אני כותב על זה,
במיוחד עד שיש לי כמה דקות פנאי,עדיף היה לי לקפוץ לרולדין שלא רחוק ממקום שבתי,
לקחת איזה בריוש,או שניים,אספרסו ארוך,גם בא לי משהו עם פרג,רק שתדעו שבברגמו
בצפון איטליה עיר קטנה וציורית,יש קפה שמשקיף לעמק,ויש שם את הבריוש הטעים
ביותר בעולם,רק מהזיכרון,בלוטות הרוק שלי מגיבות כמו קיבלו עכשיו זריקת אדרנלין,
המממ,וכוס יין אדום של פראנצ'ה קורטה מהעמק הנשקף,והבריזה הנעימה,אפריל,
ולא אתחיל לספר עכשיו על הספגטי שתטעמו שם,והלזניה,
אז על מה דיברתי בתחילת הפוסט ? לא זוכר כבר,
לא חשוב.