כוחו של ״הספק״ נעוץ במה שעלול היה לקרות בטווח שמבדיל ביןטוב לרע ועדיין לא לבש צורה.
לפעמים הולכים לאיבוד פעמיים בעומק הפנטזיה בלי להיכנע. (צריך למשוך אותך לשם)
כוחו של ״הספק״ נעוץ במה שעלול היה לקרות בטווח שמבדיל ביןטוב לרע ועדיין לא לבש צורה.
לפעמים הולכים לאיבוד פעמיים בעומק הפנטזיה בלי להיכנע. (צריך למשוך אותך לשם)
Sms 1: fuck you
ממטיר בינינו קוביות קרח בכזו חינניות שאני מוצא
את עצמי מתדפק על רזרבות המים ולא מפסיק לשאול
מאיפה הגעת*
Sms 2: but first, fuck me.
היד הזו תעדן את שיערי. הפה הזה יבלע את פי. היד האחרת תבתר את גבי, לרצועות כאב* ---------- אתמול בבוקר היית עליי פעמיים. בפעם האלימה שתקת. בפעם הרכה דיברת. ובין לבין אהבת. הזיות שלי, מתוקות.
בצהרי האגם (כאן טוב לי. טוב לי כאן) ואין לי צורך לספר ולתאר. ככה. שישאר
אז
חזור לרחובות, לך שוב להפגין. כי מי שלא מנסה להילחם יכול רק להפסיד, אתה בחרת בעצמך לכן יהיו חייבים לשמוע את קולך,
זאת לא אשמתך שהעולם כמו שהוא, זאת אשמתך אם הוא נשאר כך
כשנשארת רועדת
חשבת שהלכתי
זה היה מפחיד
נבהלתי מכמה שנבהלת
אני מגלה אותך
כמו שמעולם לא