שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בלוג ספוג

לפני 14 שנים. 13 באוגוסט 2010 בשעה 14:44

מוכנה לספוג הכל.
מוכנה לספוג הכל מכל וכל.
מוכנה לספוג הכל מכל וכל מגבר אחד בלבד!


לפני 14 שנים. 4 ביוני 2010 בשעה 0:03

חוזרת לספוג מילים.
חוזרת לספוג מעשים טובים.
חוזרת לספוג אנשים פתוחים.
חוזרת לספוג.

לפני 14 שנים. 28 במאי 2010 בשעה 18:40

החמסין חזר ואני שוקולד מתוק וממולא,
אני לא עוד שוקולד פרה אדומה,
אני שוקולד ממולא תותים של גינה,
ספוג שוקולדי ממולא תות גינה ומתוק מאוד
חם לי, כי החמסין חזר או כי אני מלאה או כי אני תות גינה או כי אני ספוג או כי חם לי נורא........



לפני 14 שנים. 16 במאי 2010 בשעה 12:57

יש חמסין.

לפני 14 שנים. 4 במאי 2010 בשעה 22:03

מוכנה לספוג.
מוכנה לספוג הכל.
מוכנה לספוג הכל מגבר.
מוכנה לספוג הכל מגבר נכון.
מוכנה לספוג הכל מגבר נכון בשבילי.

לפני 14 שנים. 1 במאי 2010 בשעה 11:10

שבתי לספוג, הרי אמרו לי לפני ימים ולילות רבים.
המרבה בספיגה הרי היא משובחה, אז למה
אני מערבבת בין דמעות וחומרים אחרים.
[b]

לפני 14 שנים. 27 באפריל 2010 בשעה 22:58

אני סופגניה בלי תחתית.
ככה הוא אמר לי והוא צודק תמיד.
[b]

לפני 14 שנים. 23 באפריל 2010 בשעה 23:31

החורף נגמר, השמש יצאה והחלטתי שהגיעה העת לשזוף מעט.
לאחר התלבטות מסוימת בין מספר בגדי ים מהשנה שעברה, עליתי לגג.
ככה, כמו שאני בלי דבר עלי. לא יכולתי להחליט לבד.
בגד ים שלם שיותיר בטן לבנה או ביקיני. וגם אז: סטרפלס או בגד ים עם כתפיות.
ואם בגד ים עם כתפיות אז משולשים או סטרפלס עם קשירה, הסתבכתי בקיצור.
ובסוף, כאמור עליתי לגג עירומה. נירדמתי לשעתיים בערך וקמתי קצת אדומה.
ככה לפחות חשבתי. רק שהיו לי קצת חלומות שאם הייתי אחרת הייתי מגדירה אותם חלומות זימה.
גמרתי להשתזף. התקלחתי והמשכתי בשגרה של יום שישי. ארוחת ערב עם המשפחה.....
ורק עכשיו שחזרתי הביתה ויצאתי מהמקלחת שלפני השינה והסתכלתי בראי ראיתי דבר מוזר.
יש לי סימנים כחולים במקומות מוזרים שהשמש ראתה ונגעה, קצת כמו בחלום.
אז אני לא יודעת כבר מה מציאות ומה דמיון.
[b]

לפני 14 שנים. 12 באפריל 2010 בשעה 22:06

ספגתי הרבה עד מאוד ולמדתי,
אחרי שגופי החל לעשות כרצונו,
חדל לספוג והחל להוציא, כי עת הספיגה תמה.
אני עדיין מנסה לספוג, הגוף מלא, הגיעה עת שונה.
עכשיו אני בזמן הנשמה, זה יותר קשה, מעייף אפילו, יש רגעים שמעיק ומכעיס.
לרוב אני מחייכת. אני סופגת והגוף שלי מוציא.
אני צוחקת והגוף שלי שואג וצורח ואני מחניקה צעקה.
הפעם הזו, לראשונה, יש לי, לנשמה שלי ולגוף שלי מענה.
[b]

לפני 14 שנים. 17 במרץ 2010 בשעה 23:32

הוא בא ואמר לי משפט יחיד:
הרי את מסומנת לי
בהטבעה זו מאז ולתמיד.
ואני קפאתי עם בוא האביב.
[b]