לפני 7 שנים. 12 ביולי 2017 בשעה 11:02
דחייה זה מפחיד
זה מעציב
זה מכעיס
זה כואב
זה מעליב
להרגיש לא רצויה
(וזה לא משנה כמה יספרו לך ההפך)
זה רע .
להרגיש בודדה גם בסביבה של אלפי אנשים
זו אני .
אמיצה
פשוט אני. פשוט אישה.לפני 7 שנים. 2 ביולי 2017 בשעה 8:48
פשוט מבולבלת
לפני 7 שנים. 28 ביוני 2017 בשעה 12:10
יש למישהו /י
המלצה על אתר או קישור ללינק עם משהו שווה?
אבל ממש ממש שווה ?
לא מתחרמנת מכלום בזמן האחרון 😐
לפני 7 שנים. 25 ביוני 2017 בשעה 9:19
בא לי שפשוט ינעלו אותי בתא קטן
עם ברז מים .
וזהו .
זה מה שבא לי .
לפני 7 שנים. 19 ביוני 2017 בשעה 6:05
שליטה בשבילי זה קודם כל ולפני הכל
ארוחה למח
המיינד כל כך רעב
שרק שליטה אמיתית ( כל אחת והמיינד שלה כמובן ..) משביעה את המיינד
והמח .. הוא האיבר הכי סקסי שיש
אז
שליטה זה ללא ספק לא רק זיון והצלפות
זה לא רק מציצות
זה לא רק כח וכאב
זה לא רק ספנקים או להכניס אותי לכלוב
זה ממש לא רק סטירות או חניקות
והמח שלי
הוא צועק
זועק
רעב
כל כך
רעב.
לפני 7 שנים. 18 ביוני 2017 בשעה 11:49
מפורקת לחתיכות קטנטנות
מנסה להרכיב וכל פעם מחדש ישנה חתיכונת קטנה חסרה
הזיכרון שלי מצויין
זו לא הפעם הראשונה שככה התנפצתי לרסיסים
וזו לא הפעם הראשונה שאני זו שמנסה להרכיב חזרה למקום כל חתיכה
ותמיד .
תמיד זה מורכב ומאתגר .
נזכרת בזמנים שהיה לי את המרכיב המושלם .
איך אפשרתי לעצמי להבריח אותו רחוק רחוק ממני ?
אף אחד לא באמת מצליח להרכיב אותי
אף אחד לא באמת מצליח להכיל אותי
את מי שאני
זה באמת כל כך מסובך ?
אני לא פאזל של 100 חלקים זה נכון
כן
גם לא 1000 ולא 5000
אני פאזל ענק .. ומורכב
לא פאזל מאיים ומעייף
כן פאזל צבעוני
ומעניין
אני בסך הכל ילדה קטנה ואבודה
שזקוקה לקצת הכוונה והרכבה מושלמת
כנראה שאצטרך ללמוד להרכיב בעצמי
ודי .
לפני 7 שנים. 17 ביוני 2017 בשעה 16:10
הצלחתי להתפרק
סוף סוף
תחושת השחרור
תחושת הפירוק
היא גדולה
ונכון
היו לי רעשי רקע
שעזרו לפרוק
וכן
תקופה ארוכה של תסכול
שהתפוצצה בבום
גדול
ועכשיו נפילת מתח
גדולה
לפני 7 שנים. 11 ביוני 2017 בשעה 6:53
משחזרת
נזכרת
כותבת החוצה
זה יעזור לי לנקות את הכעס
זה יעזור לי לנקות את הגועל
זה יעזור לי להוריד מעליי את האשמה
וכן
גם לקחת אחריות
וללמוד
גם אם בדרך הקשה
גם כשהגוף שלי - שלו
אני זו שאחר כך מתמודדת
אני זו שאחר כך אוספת
זו שעוטפת
וגם זו שחוזרת לשם שוב .
כבר לא!!!
לפני 7 שנים. 8 ביוני 2017 בשעה 5:42
אז איפה עובר הגבול ...?
מתי זו חוויה אישית רעה של אחת/אחד
ומתי זה אירוע חמור ביותר ?
כשמישהי ולא משנה מי זו בוכה ועצוב לה או כשמישהו ולא משנה מי הוא בדאון מכל סיבה שלא תהיה .. לי זה צובט .
אני אחבק ואנסה להקשיב ולייעץ ..
רק כמה דברים שלי אישית מציקים ..
להרוס למישהו את החיים .. או את השם
על סמך חוויה שלך
חוויה שאת/אתה חוויתם ומרגישים רע איתה ..
חוויה שאולי מישהו אחר היה חווה אחרת
הקלות של האצבע על ההדק משגעת אותי
ויש לי עצמי חוויות
רעות
ורעות יותר ..
אף פעם לא הלכתי והכרזתי שוב ושוב על כך בציבור ..
יכולה לכתוב לעצמי
להתפרק עם עצמי
או לשפוך את הלב מול חבר או חברה
כשאני שומעת על מישהו ״ שולט מסוכן ״
זה רק גורם לי לרוץ לזרועותיו ולבדוק
עד כמה זה מצחיק הפעם ..
וכמעט תמיד
זה היה תלוש מהמציאות
שמחתי שהאזנתי אך ורק לקול הפנימי שלי
שגיליתי אנשים טובים בדרך
שיש מי שחושב שהם מסוכנים
אז כן
בדסם זה לפעמים מסוכן
אבל מי מחליט מה זה מסוכן ?
למה כל כך קשה להפנים שהכל מאוד אינדיווידואלי ??
מה שאני חוויתי רע מאוד מישהי אחרת יכולה לחוות בעונג רב
ולהפך
מה שמסוכן לי לא מסוכן לאחרת
די להזין ולהיות מוזנים מסיפורים של אחרים .
תחוו בעצמכם
תהיו נקיים
תגלו שיש המון המון דמיון בקהילה הקטנה שלנו
ואולי גם לא..
לי
כואב
כואב ששם של אנשים ( גם כאלו שאני מכירה אישית ) נהרס .
על סמך חוויה אישית ..
ומי שם אותנו להיות שופטים ?
מי שם אותנו להיות שוטרים ?
מי שם אותנו להוקיע אנשים מהקהילה על סמך מילה מול מילה ..
מספיק להתקרבנות הזו !
מי שזקוק לטיפול שילך ויטפל בעצמו ולא ישליך את הכל על אנשים אחרים ..
תהיו טובים אחד לשני
זה טוב לקארמה
וזה מדבק!
לפני 7 שנים. 7 ביוני 2017 בשעה 17:12
זה הכל עניין של מינונים.