15.9.16
שלום חנוך ותמוז בראשל"צ או הפועל באר שבע בסן סירו?????
למה אלוהים מתעלל בי ככה
בלי שם
David Gilmour
Royal Albert Hall, London
Sun 24 Apr 2016
Arena Seats - Block D - Row 23
אלוהים כבר לא מוזמן אלי.
זה לא אישי נגדו,
ממש לא,
זאת הפמליה שאיתו.
כל נושאי אמונתו.
הצדקנים והצודקים,
המשוכנעים והמשכנעים,
המלמדים והמלומדים,
כל סוהרי ואסירי אפלטון
כל רודפי השררה.
הקנאים והמקנאים,
הרבנים והשרלטנים
הגנבים והעושקים
כל נושאי הצלב, הסהר, המגן.
כל חותמי הבריתות.
המוהלים והמחנכים,
המעלים והמורידים,
המחתנים ומגרשים,
כל נצלני הקרדום.
כל עושי דברו.
כל רוצחי דבריו והרוצחים בשמו,
כל המפיצים השקרים,
עובדי האלילים,
כל אנשי המוסר נטולי העקבות
אלוהים כבר לא מוזמן אלי הביתה.
זה לא אישי נגדו,
ממש לא,
זאת הפמליה איתה הוא מגיע שיש לי בעיה.
סצנה 1 :
אנחנו חבוקים בדממה. שוכבים סחוטים במיטה בכפיות,
הכל זרוק על הכיסא והרצפה
המכנסיים, התחתונים, הגופייה
החוטיני, הטייטס, חולצה
אפילו שרוכי הנעליים שוחררו
סצנה 2 :
"תדחפי לי אצבע לתחת"
אני בטירוף שהאצבעות הקטנות שלה מחטטות בתוכי
"כואב?"
"תמשיכי"
אני מרגיש את המוח שלי מתפוצץ
ואני אחריו
אנחנו חבוקים בדממה. שוכבים סחוטים במיטה בכפיות,
סצנה 3 :
"אני כבר לא יכול יותר... חייב לזיין אותך... אפשר?"
את מחייכת "כן"
מוריד ממך את הטייטס והחוטיני ומשליך לרצפה
ליד השרוכים
נעמדת על שש ומרימה את התחת
הכוס הרטוב שלך כאילו נוצר רק בשבילי אני חודר אותו... אותך בעוצמה
חייב להרגיע את הכאב בזין, בחיים הוא לא עמד ככה
את גומרת... אני לא
מושיב אותך עלי... לדהור...
את חונקת אותי בידייך הקטנטנטת
וזה מושלם
הופך אותך על הגב, כורך את הרגלים שלך סביב הצואר
"תלחצי"
ואת חונקת... וגומרת... אני לא
יוצא ממך ונשכב על הבטן
זוכר את ההתחלה ולוחש
"תדחפי לי אצבע לתחת"
סצנה 4 :
"אוי איזה מציצה... "
את על הברכיים בועלת את זקפתי
"תורידי את החולצה... לא.. לא.. אל תפסיקי למצוץ.. ביחד"
את מחייכת
במיומנות הפלנל יורד ואת עם הטייטס עליך והזין שלי בפה שלך
הכאב בזין הנפוח שלי מטריף אותי
"אני כבר לא יכול יותר... חייב לזיין אותך... אפשר?"
סצנה 5 :
ואת פורמת את הקשרים של שרוכיי הנעליים
וזה צובט
וזה כואב
וזה טוב
וזה קשה ונפוח ואדום ברמה שאפילו 10 כדורי ויאגרה ביחד
לא היו עושים לזין
את מלטפת את הזין מנשקת ומרטיבה אותו בעדינות
אני מנסה לגעת בך
את מעיפה את היד
"מישהו הרשה לך לגעת"
אני מסוחרר ומוטרף
במוח אין כבר דם
והלשון הזאת שמשחקת לי בזין
מכבה את האורות למעלה סופית
"אוי איזה מציצה... "
סצנה 6 :
והכאב הזה מענג
את מעבירה את הידיים שלך על מעט העור שנשאר חשוף בזין
מנשקת את הכיפה
הכאב מכל נגיעה ניכר בפני
את מחייכת
מי אמר לך להתנפח ככה... כשהתחלנו זה הוא היה רגוע לגמרי "
אני בלי יכולת לענות אפילו
את הופכת אותי, הזין החנוט שלי נתקע בסדין.
"אלוהים..." אני אומר לעצמי
את מלטפת, מנשקת, מוצצת את התחת שלי
מת להגיד לך להכניס
אבל שותק
אין לי אויר
ובראש אני רואה אותך מזיינת אותי ללא רחמים עם סטראפאון
אני על הגב שוב
ואת פורמת את הקשרים של שרוכיי הנעליים
סצנה 7 :
"מה זה?" אני שואל
"שרוכים" את עונה בחיוך ממזרי
"מה זה עושה במיטה" אני תמהה
"תתפשט!" את פוקדת ומסמנת בכף יד קטנה על הצד שלי במיטה
אני מציית
נשכב לידה ממתין בציפייה לבאות
במיומנות מפתיעה את מתחילה ללפף בעדינות את הזין הרפוי שלי
תחילה בבסיס, ומסביב לבייצים
אני מתחיל לגדול ולהתנפח
את ממשיכה ללפף, לחנוט אותו
והכאב גובר ככל שהזקפה גדלה
אני מסוחרר
"כואב?" את שואלת
"תמשיכי"
כבר אין כמעט זין
הכל זה רק כיפה ושרוכים וביצים
והכל כבול, קשור, מלופף, חנוט
אנחה / שאגה יוצאת ממני
לא יכול לזוז מכאב
והכאב הזה מענג
אחרי 300 צפיות בבלוג שלי ביום וחצי יהיה נחמד עם גם תשאיר/י תגובה לייק דיסלייק
משהו
לפחות שאדע מי המעריץ/ה החדש/ה שלי
ואת השיר הזה כתב ושר ילד בן 5.5
שירו האחרון היה "לזרוס"
האיש שמת וקם לתחיה
אין משהו בחייו, שדיויד בואי לא הפך לאמנות
אפילו את המוות שלו
היום יותר מתמיד יש כאלה שיום זה מצטרף לברכה "מועדים לשמחה"