השקפה ותיהיה פסיכי-תרפיה לפני השינה.

להן שהגעתי תמיד הסתכלתי

התבוננתי והבנתי שאותי לא מצאתי.

החכמתי וחשבתי לספר על עצמי

לתת גירסה משתלבת לתומי.

אחד שהיה פה

הסביר לי כבר מזמן,

אין מקומך בין ממללכת האדם.

היאוש הוא כלי הנשק הכי חזק שאני מכיר. 

הוא אמצעי לשד שיש בתוכי והוא: הרס 

כששום פעולה נראת לעין לא יכולה להפיג אותו, זה בדיוק הרגע שבו אי אפשר להתכחש לו. 

אי אפשר לדבר איתו בהיגיון, להתחבא ממנו, להתעלם, להתווכח. אפשר רק להתמוסס מבפנים. 

הוא צעד אחד לפני מרה שחורה ושתי צעדים לפני מוות.

היאוש מפחד מהתקווה כי היא מזכירה לו ששתיים לא אמיתים ומקורם בעצם במופשט, מעבר לעולם פיזי זה.  

בתוך חדרך, כאסיר מתפתל 
כבול ונעול, לשעשוע אצלך 
עם ניחוח גופך, באוויר מתעלס
רכושך שם נמצא וממתין לשובך.


מגפיך נוקשות, מתקדמות ובאות
מאיצות את הלב, שגועש וחושש
מבטך לא מעז, לבקש אם בואך
משפיל צווארי, מחכה למחוות רשותך.


בחוץ סערה והתנהגותך מחשידה
כאלילה עריצה, דוחקת בי לפינה
מושכת מן הרצועה, משחקת עם הכלב שלה
בוחנת מקרוב את הטרף ולוקחת נגיסה.


הצלפה מתוקה, בעורי נמסה
נותנת נשיקה במקום הצריבה
מרגיעה את רוחי לפני הפציעה 
הבאה..


ורק תחנוני אם המחסם נשתקים
להיות בין ירכיך הענוגות
בזמן שאת..
משוחחת עם מחשבותייך העמוקות.

רוצה לדבר איתך 

להיות שפוט שלך 

להכיר אותך 

לגרום לך לחייך

לענג עד אין סוף.

והמתנה הכי גדולה שאני מקבל הזדמנות לעשות זאת בשבילך.

אך אין קולי נשמע

לרוח מתפזר בלי מטרה.

כול הלילה תחת מיטתך

קישוט לשטיח ליד רגליך 

החכה לסימן, להוראה ממך

עד הבוקר הביט בשדייך 

התפלל לצומת לב, מבט פנייך. 

שיר שכתבתי למלכה באתר, אבל היא כנראה חשבה שזה לא שווה התיחסות.



זו את מסתכלת, באופק מלטפת
אי שם היא קיימת
אך לעצמה לא מוותרת
מביטה בראי מעבירה רק אותי


אילו ההית אמיתית, אין צורך בעצם
די כי תיהי כאן בצורתך להופיעה
נוכחת במחשבות נעורי כקשת על ההר


תפארת דמותך נעלאה
עוצמתך בשתיקה רכה
נפלאה מתפרצת חוכמתה
מסתורי דרכה כבריאה


בתוכי נכבשת פנימתי אל פעמתי
אשר נעתקת לחיקה הענוגה העדינה



אשמח לדעת מה אתם חושבים..