משהו חדש וטוב

ידיעה שזה עתה הגיע לשולחן החדשות

תאונה קטלנית התרחשה אמש בת"א

רוכב קורקינט ממונע התנגש חזיתית במכונית חונה.

רוכב הקורקינט נהרג במקום.

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק..

האם להיות בך מאוהב?
זאת הצעה או שזה עכשיו?

האם להיות בך מאוהב?
כ"כ כואב לחשוב עכשיו..

הם להיות בך מאוהב?
זה לא כדאי לי על פניו...

האם להיות בך מאוהב?
האם ארצה בך אחריו?

האם להיות בך מאוהב?
האם חושבת עוד עליו?

האם להיות בך מאוהב?
אחרי הכל, זה המצב..

האם להיות בך מאוהב?
אני חושב שזה יכאב..

האם להיות בך מאוהב?

היא הזמינה אותי להיכנס למשרדה.. יום לפני, בטלפון במשך חצי לילה היא סיפרה לי איך תעשה בי שפטים ושאלה איזה צבע אני מעדיף כדי לבחור לבנים מתאימים.
כנראה שיש לה רק אדום, כי על הסגול, שהוא במקרה גם הצבע האהוב על שנינו, היא אמרה שהיא תוותר.

במקצועיות רבה ובמוניפולטיביות של פיל שמבצע יו טרן בחנות חרסינה, היא הכריחה אותי, ממש, להבטיח שמחר אני אכנס למשרדה בין 14 ל 16

שנת ישרים לילדים.. אני המפקד שלה, מה אני חושב לעזאזל?? כלא? עונש מהגיהנום?? איך מלהיות קצין ערכי, נפלתי לבור הזה..

לא היו לי תשובות והחרמנות שלי הציתה בי דמיונות.. לא האמנתי שאני יכול ככה בקלות לוותר על העקרונות שלי בדבר קודש הקודשים הצבאי " השילוב הראוי" ואם זאת, נאה לי שהשילוב הכי ראוי הוא אני בתוכה. באמצע היום. על שולחן משרדי רעוע בבסיס צבאי, אי שם.

לא תכננתי את זה. היא לא הורידה את הרגל מהגז בכל משחקי ה HARD TO GET הילדותיים טיפה מעבר לנדרש. אבל היא ילדונת, בת 21 וחצי כמו שרק ילדים נוהגים להוסיף את החצי, כדי שנאמין להם שהם טיפה יותר מבוגרים. היא מדברת בטון ילדותי, ואל עף השנאה התהומית שלי לטון ילדותי על כל גווניו, צורותיו ומכותיו, הקול שלה ממיס אותי.. כשהיא נכנסת אליי למשרד באמצע היום, החיוך לא מש מפניי, ואני מוצא עצמי נלחם בכך שלא יבחינו. היא מדהימה ביופייה. פשוטה ולא מאופרת.. אישה / ילדה שהתבגרה יותר מדי בזמן שהיא פה והוריה בחוץ לארץ בשליחות לאומית עלומה כלשהי.
חזה מדהים בגודלו, שמאיים לפרוץ החוצה מהירכית, החזה שלה גורם לחולצת הירכית להיראות כמעט סקסית כשהיא לובשת אותה. היא לובשת חצאית!!! אעלק דתייה. משחקת אותה. ככה חשבתי ביום השני בערך כשהכרתי אותה, צדקתי.
החצאית שלה חסודה אבל משאירה הרבה מקום לדמיון.. הייתי מת לראות אותה קוראת פרקי תהילים מול עינייהם המשתאות של הדוסים בבית הכנסת השכונתי.. זה כמו להלביש את כריסטינה אגילרה בבגדי נזירה ולשלוח אותה למנזר השתקנים..
סכנה לאנושות ולחרמנות.
היא לא מתאפרת, אוהבת שוקולד ויש לה פיג'מה עם כוכבים. בוקסר קטנטן כזה שבקושי מסתיר משהו..
למרות שהיא ממש קטנה, רגליים יש לה, לילדה. מבנה גוף של דוגמנית בתוך 150 ועוד כמה סנטימטרים.. שילוב מוזר. אני בטוח שאם היא הייתה גבוהה הסיכוי היחיד שהייתי רואה אותה זה על כריכת מגזין נשים כזה או אחר בקיוסק השכונתי. הרבה גברים היו צובעים את השירותים עם התמונות שלה. עד כמה שזה אגוצנטרי, מזל שהיא לא גבוהה.
היא התקשרה לספר לי כמה רע לה. עוד חודש היא משתחררת, והטחה בי שאני לא קשוב לצרותיה. אף אחד לא מקשיב לה, לא עוזר ולא רוצה להתעסק עם הבעיות שלה. יש לה שני מפקדים חוץ ממני והיא מתקשרת דווקא אליי.
למרות שהיא יודעת שמבחינה אתית איני יכול להתערב בטיפול שלה, אבל היא שואלת בכל זאת, כדי להקניט, או כדי לנסות לערבב את המערכת. אני לא יודע, וגם לא כל כך אכפת לי. אני לא חושב אם הראש, או יותר נכון, אם הראש הלא נכון. בחירה לא מוצלחת. איך הופכים חיילת למישהי שאתה עושה כשהאורות במשרד כבים וכולם הולכים לישון?
זאת דילמה פיקודית שלא מספרים לך עלייה בבה"ד 1.. איפה רוני דניאל כשצריך אותו.

בין 14 ל 16 הייתי בישיבה, היא הייתה אמורה לצאת הביתה ב 18.. לא זוכר מה הסיבה.
נכנסתי למשרד, היא ישבה ברוגע מול מסך המחשב והקלידה דוחות מתוך דפים מחוברים.
היא לא הסירה את מבטה וכך נשארתי נטוע במשך 2 דקות שנראו לי הרבה זמן. הרגשתי אידיוט. מה אני, המפקד הדגול, עושה במשרד של החיילת. אסור לי לעשות שום תנועה ראשון, שהיא תתחיל ואני אצטרף. אם יש משהו שלמדתי, זה אם אני כבר עושה טעות אז לפחות שיובילו אותי לטעות הזאת ככה במקרה של תקלה בדרך יהיה אפשר לזרוק את האשמה על מישהו אחר או להתחלק באשמה, במקרה הכי גרוע.
לא משהו לספר עליו לנכדים מהקריירה המפוארת של סבא שלהם לעתיד.

היא הסתכלה עליי. חייכתי בצורה אדישה מעט, היא התרוממה ולקחה את ידי, שילבה את ידה, מגע רך ומלטף של ידה גרם לי לחמימות באיזורים אחרים לגמרי.
החרמנות רק מתלקחת.
היא הכניסה אותי למשרד הפנימי. המשרד של המפקדת שלה וסגרה את הדלת בתנועה סיבובית קטנה ומהוקצעת.
המפתח היה מהצד הפנימי והדלת ננעלה.
הפרש הגובה הצריך ממני להתקפל לכיוון השפתיים שלה. נפגשנו באמצע הדרך כשהיא נעמדה על קצות אצבעותיה.
הנשיקה הייתה חושנית בצורה כזו שלא השאירה מקום לדמיון. כיווצתי את ידיי לאגרופים כדי שלא יטיילו על גופה וניסיתי לרסן את עצמי.

זה לא הצליח. השולחן בקושי החזיק מעמד וחרק כמו מיטת ברזל מימיי עמידר.


עמדתי על מגרש המסדרים של בה"ד 1 ולא האמנתי שזה מה שאני מדמיין כשאני מקבל את סיכת הקצונה. לא דמיינתי את עצמי נלחם בערבים שמנסים לרצוח אנשים חפים מפשע. דמיינתי איך החולצה הפתוחה שלי, עם הדרגות מתנוססת בזמן שחיילת מבצעת בי את זממה על שולחן המפקד שלה..

אני הולך להינות מתפקידי כקצין בצה"ל.

אף פעם לא מאוחר להתעצבן על החיים.. אפשר היום ואפשר גם מחר..

אבל אף פעם אי אפשר להצטער על העצבים שחוטפים כשמגלים שאנחנו מתעצבנים על עצם קיומינו העלוב..

ככה זה כשאתה מסרסר מישהו והוא מתגלה כבררן במיוחד לאור העובדה שאתה מזוקן...

פאקינג זקן.. זה מה שהוא לא מתחבר אליו?? מי היה מאמין?? זה מה שגורם היום לסאבים/יות פוטנציאליים לברור את שולטיהם, רבתי..

חסל סדר זקן.. מחר הולכים לספר.. כן בטח.. רק בגלל שאיזו זונה החליטה שזה לא בשבילה...

בעלי זקנים, לא מתגלחים בשביל אף בן / בת זונה... לא יהיה, לא יקרה.. לא בשביל אמא שלי ולא בשביל אף אחד..

בטוח שלא בשבילך..

אוכל טוב, חברה טובה ובלי הרבה זיוני שכל..

מה עוד אדם יכול לבקש בשביל סופ"ש רגוע ושקט..

היא נכנסה לביתו. הוא היה במיטה.
היא הבחינה בחזהו עולה ויורד בהדרגתיות.
הוא ישן, חשבה לעצמה.
לשנייה, הרגישה ממש לא נעים. חדירה כזו לפרטיות.
אבל הוא הביא לי מפתח, אז אני יכולה לבוא מתי שבא לי. כשאני רוצה לראותו, לספק אותו, לעזור לו בעבודות הבית.
הוא לא שלט עלייה, היא נשלטה על ידו מרצונה. מבלי שהיה צריך להגיד מילה, ביצעה את מטלותיה באהבה ובחשק רב.
מעולם לא חוותה עוצמות סיפוק כמו שחוותה אותן עכשיו.
עוד לפני שהגיעה למיטתו. עבודות הבית, קיפול הבגדים, גיהוץ סידור העיתונים במעמד.
תחושת הגאווה שמילאה אותה כאשר התעורר, הייתה עצומה. היא הייתה קושרת עצמה לשרשראות אשר היו במסדרון, ערומה. ישבה על כיסא ורפרפה בספר מהלימודים שלו.
הוא ניגש אליה, נישק לעורפה, איברו לא הוצנע והוא נגע קלות בלחייה, רטט עבר בגופה, אך זה לא היה הזמן.
הוא הביא נס, הדליק לעצמו סיגריה וכך הם ישבו אחת מול השני ללא מילים במשך 20 דקות. בחנו את הגוף של האחר.
היא גרגרה בהנאה מופגנת ובכך הביעה רצונה להגיע למיטתו.

הם הכירו בחדר ווירטואלי, בצ'אט. הוא לא האמין שיימצא במקום כזה מישהי כמוה, היא לא האמינה באהבה ווירטואלית. והנה שניהם ישבו בדירתו.
היא פישקה רגליה, ערוותה נגלתה לנגד עיניו, עגיל קטן בצבץ. הוא חייך קלות, חיוך שהרטיב. חיוך שרמנטי על גבול הדבילי מבחינתו, גרם לה לתחושת אופוריה אדירה.
הם נפגשו בפעם הראשונה בחוף הים של ראשון. ישבו על החול. הוא הביא אבטיח חתוך לקוביות ולה נתן הנחיה להביא בולגרית מלוחה ומפה.
הוא הביא גם בקבוק יין. רומנטיקן, חשבה עליו. היא העדיפה בירה, וגם הוא אבל הם שתו יין. שכבו על החוף והסתכלו על הרצים בחוף, על הזוגות שהלכו על קו המים. הם שכבו בפינה חשוכה כך שאף אחד לא הבחין בהם.
הם דיברו במשך כל הלילה, בלי הפסקה. צבא, פוליטיקה.
היא הרגישה כאילו היא מכירה אותו שנים.
היא לא הצליחה לזכור מדוע בפרופיל שלה בעולם הווירטואלי רשמה משפטים מסוימים, אך הוא ניתח אותם, ולמרות שבדיעבד, רשמה אותם בלי הרבה מחשבה, הוא קלע בניתוח הפרופיל האמיתי שלה, הוא אמר עליה דברים שהיא עצמה לא העיזה להגיד אפילו לחברותיה הקרובות ביותר.
איך הוא ידע? את זה היא לא יכלה להסביר.
בסוף הלילה, שניהם נרדמו. גופותיהם היו שלובות אחת בשנייה.
הוא התעורר רגע עם הזריחה, נגע קלות בפניה, הנגיעה דגדגה אותה קלות והיא התעוררה עם חיוך. בפעם הראשונה מזה יותר משנה היא התעוררה כמו שחלמה, עם חיוך על הפנים.
הם צפו בזריחה.
ונפרדו לשלום.
הוא לא נישק אותה ונראה כאילו התנהג כג'נטלמן.
הוא הרים אותה מהכיסא ונשא אותה לחדר השינה. הוא ביצע בה כאוות נפשו. שום דבר לא כאב לה, היא אהבה את התחושה כשהחדיר את איברו לתוכה, היא גמרה.
דמעות ירדו מעייניה.
הוא ראה, אך התעלם. טוב שכך. היא הרגישה את איברו נכנס עמוק, עמוק לתוכה וניסתה בתנועות חתוליות להתפתל ולגרום לו להנות בפנים. הוא גמר מהר מאוד, בזכותה.
היא חייכה, גם הוא.
הם נשכבו ודיברו על הפעם ההיא, שהכירו. היא פנתה אליו בצ'אט, הוא לא הפגין רצון לדבר.
היא התעקשה עם שאלות ילדותיות, והוא שיסה בה.
הם צחקו, היא הכינה נס והיא הדליקה לו סיגריה.
הם התחבקו. 



ילדותי, אבל זאת הפנטזיה של כל אשה וגם של כל גבר.
את זה אנחנו מחפשים, כולנו. אבל משום מה מפחדים להצהיר.

יומנה של מתלמדת

היום התעוררתי בבוקר בהרגשה מוזרה... הדום החדש שלי, משגע אותי, יש לו בקשות, דרישות, הוא מוזר.
לא מוזר רע, מוזר חדש ומסקרן.
מוזר כזה שלא יודעים לאן הוא מוביל.. מצד אחד אני עושה לא את המוות.. לא משתעבד בקלות לדרישותיו, ומצד שני, הכמיהה אליו, להיות מתחתיו, להרגיש הצלפותיו הרכות, נשיכת פטמותיי. הכל, נותן לי תחושת סיפוק מופלאה..
ואם זאת אני לא מצליחה להסביר לעצמי, למה? למה אני ממשיכה בהצגה הזאת? משחקת אותה לא ממושמעת. כדי להיענש? לא חושבת.
כדי שהוא יתעצבן? לא נראה לי? הוא אולי לא מרגיש אבל הגנים המעורבים שלי, הפולנים והתימנים מתפוצצים בוורידיי כל פעם שאני מרגישה את נשימתו הכבדה בעורפי ויודעת שתכף, אוטוטו יתחיל השיעור שלי.

יומנו של מורה

את מי היא לעזאזל חושבת לעצמה? אני עובד על חינוכה כבר מספיק זמן בשביל לדעת מה מעצבן אותה, מה כואב לה ובאיזו תנוחה היא נהנית בכל רגע נתון. ועדיין, עדיין היא עושה לי סרטי מוות, בוכה, מתפייטת, עוברת על בעיותיה הקיומיות? יש עמותה שפוטרת לשפחות פוטנציאליות וסאביות מתלמדות את בעיות הקיום שלהן?
אני נהנה איתה, אבל סובל מאובר הרגישות שלה.

יומנו של אלוהים

היום ראיתי עוד זוג בדרך לחופה. היא אוהבת אותו ושפוטה שלו, טוטאלית. הוא נהנה ממעמדו ולא מנצל זאת לרעה, אלא דואג לה. הבעיה היחידה היא שהוא מתעצבן מהבאת רגשותיה.
ובכן, לא נורא. זה משהו שאופייני לכל הזוגות ולהבדל שבינו לבינה, זה משהו שהטמנתי כמוקש כשיצרתי את האשה. אנטיתזה לגבר. ככה לא כל הגברים מתאימים לכל הנשים ולהיפך. איך אמר סרג'ו? לכל סיר, יש מכסה.


שיהיה לכולם אחלה סופ"ש
GOD

אוקיי אז בסוף החלטת לבוא.

נשפכת על המיטה בתנוחה כלבלבית וחיכית לטיפול..

אז תחכי, אני לא עובד אצלך, לא יקרה. באת? לכי תעשי כלים, רצפה משהו שבזכותו תקבלי נקודות זכות.

אצלי אין הנחות, מה אני הסופר השכונתי? לא מוכר בהקפה ולא רושם, לא, יהודל'ה זה לא אני, ופנקס אין לי מאז ימי הצבא העליזים..

תלכי, כן, קחי את עצמך, תארזי בפורמה הקטנה שאיתה הגעת וסעי לשלום. כסף למונית?? קחי 20 שקל לשירות, ספיישל זה למשרתות אמינות.

לא אכפת לי שאת תימניה אסלית, גם פולניה לא תזכה ליחס מועדף, אולי רק אם את אתיופית וזה כי הכניעה אצלך מהולה באינג'רה טעימה.

אני אדבר איתך גם בקללות, כי זונה היא מילה שא.שושן הכניס למילון אז בלי ממחטות ובלי דמעות, תהיי מוכנה ל-ה-כ-ל.. ואל תעיזי לרשום

בפרופיל שלך מילים עם מקפים, לא סובל את זה! אז למה רשמתי? בשביל להראות לך כמה אני חסר משמעת עצמית וזה יתפוצץ עלייך.

היי מוכנה..

ושוב הנני כאן..

פרופיל מחודש, הכל מרגיש מסויד, צבוע מדי, בלי רשות רק יושבים ומתקתקים מילים חסרות בלי חשיבות במקלדת

צאי למרפסת ( אם את לא גרה בתל אביב ) לכל מקום שיש בו אוויר לא מזוהם באדי הדלק היקר, תנשמי, תחשבי על כמה טוב אני מסוגל לעשות לך

ותבואי, נו, נו.. כןן!! את! אל תתביישי.. תעזבי את המשקוף אני לא אפגע בך.

ההצלפה הראשונה תהיה במילה לא בשוט, לאחר מכן נכיר טוב יותר אחד את השני ויהיה לך ממש כיף. תצחקקי ותדמייני אם אני מתאים להכיר את ההורים שלך ואת אחותך שיותר כוסית ממך ועם ציצי שהוא יותר מסתם ייצוגי.
אתה תגלה שהיא יוצאת עם ספר בן 40 שיש לו כדור דיסקו בגודל של כדור פורח במספרה אה וזין 27 סנטים. פאקינג רון ג'רמי.
לא יהיה לך סיכוי אז תישאר איתי ונגור יום אחד בהוד השרון או ברינתיה.

יום יבוא ותעוררי. תביני שפספסת כי לא רצית לנסות אנאלי... כי כאב לך קצת

תנסי, תשתגעי, תכאבי אחר כך.