לפני 5 שנים. 9 בספטמבר 2019 בשעה 16:47
לא. זאת אני.
וזה שאף אחד עוד לא חטף מכות/מכתב פיטורין
זה רק אומר שאני גם קדושה!
Tailor made
בלוג זה שלי ובהתאם לכך יכתב בו כל מה שבא לי.שלי מהבית. רק שלי.
אם לא מעניין לכם? עברו הלאה
אם יש לכם תגובה שתעצבן אותי? תחסמו
אם לא נאה לכם? לכו תזדיינו סקס ונילי משעמם
לפני 5 שנים. 6 בספטמבר 2019 בשעה 7:16
"אמא למה את יושבת על השולחן?"
"למה אתה יושב על השולחן?"
"אני לא יושב על השולחן"
" אז השאלה האמיתית היא למה אתה לא יושב על השולחן אלא עומד על הרצפה הרטובה שלי!"
לכל דבר בחיים יש היגיון. אמנם היגיון משלי אבל עדיין...
😎
לפני 5 שנים. 5 בספטמבר 2019 בשעה 16:17
פיצי מספר לי שהם למדו היום שיעור ראשון של מגדר.
מספר מה למדו ואנחנו משוחחים...
בקול: כן. פעם נשים היו רכוש של האבות ואז הבעלים שלהם.
הן היו חייבות לעשות מה שאומרים להן ולא היו להן זכויות
בראש: ממממ זה מסתדר יופי עם מה שבא לי שתעשה לי, באגרסיביות וגם קצת קפדנות מעוררת פרפרים ורטיבות
בקול: וזאת הסיבה שחשוב שמלמדים אתכם מגדר. נשים הן שוות לגברים!
בראש: וזאת הסיבה שאתה חייב לזיין ולהשתמש בי בדחיפות. אני שלך שלך שלך
לפני 5 שנים. 5 בספטמבר 2019 בשעה 6:56
(אז שיש לי פייסבוק אני כל הזמן צריכה לשים לב לא לכתוב שם צה שאמור להיכתב כאן)
1. בישורת האחרונה, במטר האחרון של הישורת האחרונה, אני לא מצליחה לגייס מעצמי סבלנות רצון וריכוז להתעסק בעבודה הסמינריונית הארורה הזאת.
הדבר היחיד שעומד ביני ובין התואר הזה שהשקעתי בו שלוש שנים, כסף, ואת כל השבתות שלי, הוא העבודה הארורה הזאת!!!
והיה אפשר לצפות שאני אהיה אלופה בזה, בכל זאת נושא מרתק, הקורס היה מרתק, אישרו לי לכתוב על נושא שמעניין אותי ובכל זאת לא מצליחה לגייס מעצמי חשק לצלול ולהשקיע בזה.
יותר מדי בלגן וכיוונים ורעיונות
תתמקדי לעזאזל!!!
זה הסוף של הסוף ואלוהים כמה נמאס לי.
זהו פרקתי.
לפני 5 שנים. 2 בספטמבר 2019 בשעה 6:10
וונדרמנהלת- עוד לפני שבע בבוקר פתרתי משבר כח אדם בעבודה
וונדראמא- עוד לפני שבע וחצי הרגעתי ילד לחוץ. לא אמרתי שלא יהיה כלום כי לא היה כלום (אתם יודעים, כנות וזה) אבל אמרתי שאם יהיה אנחנו מוכנים והם לא יהיו לבד
וונדרבריטית- בשמונה הצלחתי לסתום בנימוס כשהאחות שלקחה לי דם הראתה כמה אין לה מושג מהחיים
סתם וונדרינג- תשע בבוקר. למה לא התעוררתי הבוקר במלדיביים????
לפני 5 שנים. 1 בספטמבר 2019 בשעה 15:40
הו אני ממש מבקשת לחלוק על האבחנה הזאת אדוני ראש הממשלה.
לפני 5 שנים. 31 באוגוסט 2019 בשעה 6:46
פיצי: את בבית אימוש?
אני: בינתיים. עוד מעט יוצאת
פיצי: יוצאת? עוד שעה?
אני: כן
פיצי: עם?
אני: חברה
פיצי: עם...?
אני: לא איתה.
פיצי: אז עם...?
אני: לא
פיצי: אז עם...?
אני: גם לא.
פיצי: אז עם מי את הולכת בדיוק?
אני: עם...
פיצי: אוקי. אני זוכר אותה. תגידי לי שאת חוזרת.
פיצי...הזכיין הרישמי של דרקולה בחיפה
😄😄😄
לפני 5 שנים. 30 באוגוסט 2019 בשעה 15:50
אחרי שנים רבות של התנגדות לפייסבוק נאלצתי לפתוח פייסבוק כדי לקחת על עצמי משהו בעבודה.
מילא שתוך 4 שניות אמא שלי ביקשה ממני חברות (קלטה אותי כמו שכריש קולט טיפת דם במיליון קוב מים)
מילא שגיליתי שאבא ואמא שלי מגיבים זה לזו (אתם גרושים 30 שנה למה אתם חברים בפייסבוק?????)
מילא שניהם מגיבים לי לכלללל דבר וגורמים לי לצנזר את עצמי
מילא שמתחילים אותי כל הזמן (כן כן אני יודעת שהתמונה מוצלחת. כן כן והעיניים מביעות בה המון. זו תמונה שצולמה עבור האדון השולט האבא שלי, רוצה להכיר גם אותו?)
אבל להקדיש לי שיר אחרי שבטעות הייתי מנומסת והגבתי (לעזאזל הבריטיות לשם כבוד שלי) ולקרוא לי בייב???
לפחות עכשיו אני יודעת למה התנגדתי לפייסבוק כל השנים האלה.
הלכתי לתייג את אבאאמא בקבוצת הורים שעשו נזק פסיכולוגי בלתי הפיך לילדיהם.
לפני 5 שנים. 30 באוגוסט 2019 בשעה 15:05
על שלושה ימי שישי שסיכמו נפלא את שלושת העשורים הראשונים של חיי
אין על הניינטיז, אבל היי גם במצעד של שנות ה2000 מצאתי את עצמי שרה בקולי קולות
ובכלל מרגישה כמו מתבגרת עם תנודות מצבי רוח קשות לאחרונה...
שבת נהדרת🏵
לפני 5 שנים. 26 באוגוסט 2019 בשעה 7:11
הכל אהוב שלי
אני כותבת דווקא כאן, במקום היחיד שהוא פומבי עבורנו.
בפעם הראשונה בכל שנותינו יחד ביקשתי ממך להבטיח לי משהו, למה עשיתי את זה?
הרי בכל הזמן הזה שאני שלך מעולם לא קרה שלא עמדת במילתך
מעולם לא אמרת משהו סתם.
מעולם לא רציתי לשמוע מפורשות הבטחה, אבל הפעם נזקקתי לזה.
הרגשתי ועדיין מרגישה שמה שפרקתי מהלב נגע לך בנקודה רגישה וכן גם לשולטים יש כאלה.
ואתה הרי לא רק שולט,אתה אבא עבורי, לא ממש ddlg, הרבה יותר מגונה ועמוק מזה, ולפני הכל אתה גבר ואדם שאני אוהבת ומעריכה בכל ליבי.
לאורך כל השנים, לא משנה מצבנו האישי, אתה מקפיד להשאיר לי מקום ביום יום שלך, לשתף אותי, לחלוק איתי.
תמיד עודדת אותי לתקשר אתך כל הזמן ואכן אנחנו בקשר תמידי, יום חול,שבת,חג, אירועים, חופשות ונסיעות עבודה, תמיד אתה שם עבורי.
בלב שלי, בראש שלי, מה שקורה בינינו מזמן יצא מטווח קשר השליטה ה'רגיל' אם יש בכלל דבר כזה.
אתה ואני שלובים זה בזו.
נתת לי את האור ביום שהכרנו, אור שאתו הארתי ואני מאירה בעזרתך, כל פינה בנפשי ובחיי, את הטוב וגם את הרע שבי.
אני מאירה אור חזק ולא סלחני על הדרך שבה בחרתי לחיות את חיי וגם ברגעים קשים אני בטוחה שזו הדרך הנכונה עבורי.
אתה שכל כך דואג לי, עוטף אותי, אתה ששינית את חיי בכל כך הרבה דרכים, אתה שמחליט עבורי תמיד הכי נכון, שגורם לי לחוש בכל יום מחדש נחשקת, אהובה ,אישה.
אתה...שתדע שאפילו פעם אחת לא הבטתי לאחור.
ובכלל לא אכפת לי אם נשלטות אומרות דברים כאלה כי כבר כתבתי שהקשר שלנו אחד אחד ויחיד מסוגו.
ועכשיו...בא לי שתזיין אותי בטירוף ובחדר הילדים.