לפני 5 שנים. 22 ביוני 2019 בשעה 15:23
'למה את מחייכת ככה אמא?'
'סתם אני נהנית מהסרט'
'בכית??' 'נו בקטנה, שתי דמעות, בחתונה'
'את לא רואה את זה בפעם העשירית?'
האמת...יותר קרוב לפעם העשרים.
ובכל פעם שאני מחייכת כמו סתומה בסיום, דקה אחרי שפירס ברוסנן מנשק את מריל סטריפ, חצי דקה אחרי שסיימתי לשיר מכל הלב, אני תוהה אם יתכן שבאיזו פינה קטנה בלב שלי עדיין חיה ילדה שמאמינה באי שטוף שמש (שונאת שמש!)ים כחול (ים???? איכס!!!)
אהבת אמת וסוף טוב?
ממממממ....לא.
יש משהו בשילוב הזה של מלא שחקנים שאני אוהבת, נופים נהדרים ושירים כיפים.
בגלל זה...רק זה.
😉