צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

משורה יציל רק המוות

נרקוטימן
לפני 14 שנים. 16 בינואר 2010 בשעה 15:41

הבוקר התעוררתי כשתאוותי בידי..וידי שבדרך כלל אינה קפוצה..אחזה בתאוותי בהתרסה כאילו מופתעת שהתעוררתי מוקדם מהצפוי
ותפסתי אותן על חם. המחשבה הראשונה שחלפה בראשי היתה..הנבלות עושות חיים ואפילו לא טורחות להזמין אותי לפליי רום, מצד שני..אחרי שנים של השקעה...החברה למדו לשחק לבד, בשקט בלי להעיר אותי..תודו יש בזה קצת נחת.
חייכתי לעצמי ומלמלתי..לפעמים צריך לדעת לעצום עין..עצמתי את שניהן נשמתי עמוק וחזרתי לישון.

המסקנה שלי, סובלנות מובילה לסיפוק

ידו בכול ויד כול בו

לפני 14 שנים. 16 בינואר 2010 בשעה 10:29

אין לי ספק שיש לי ספק.

לפני 14 שנים. 15 בינואר 2010 בשעה 18:33

אם בתקונים והבהרות עסקינן..
זה לא שאני רוצה..אני פשוט חייב.
אני לא אשב גבוה..אלא את תכרעי נמוך ..על שש.ראש למטה ישבן זקור למעלה..עד לשפמו של מוחמד
ובקשר לחיוך..אני מבטיח להשתדל..חה חה חה..איי כנת אלפ איט
מעונינת.




--------------------------------------------------------------------------------

לפני 14 שנים. 15 בינואר 2010 בשעה 11:50

או שאת סתם יושבת נמוך?

אמבסדור

לפני 14 שנים. 15 בינואר 2010 בשעה 9:29

פוסט זה נכתב בתחנת המשטרה בא אני עומד להגיש תלונה בשמכם כנגד כתות שהשתלטו על גופי ונשמתי. לכתות ספר חוקים, נוהלים, הן מטילות עונשים וקנסות כספיים , מכתיבות את סדר יומי מאיימות ומטילות טרור נפשי. לחלק מהכתות מתקני כליאה איומים ונוראים ולהלן הרשימה:

מדינת ישראל
העדות החרדיות
קיבוצים ואגודות שתופיות
מפעלים,חברות
אגודים מקצועים
רשות השידור

הנבלות מכריחים אותי לעבוד..מאיימים עלי בפיטורים, מכרחים אותי לשלם להם מיסים, רושמים לי דוחות, מעקלים את רכושי, ממוציאים צווי מעצר ואוסרים כי לא שלמתי אגרה, מונעים ממני מים וחשמל וכו'

כול העולם רצון ובא לציון גואל

לפני 14 שנים. 15 בינואר 2010 בשעה 7:40

הכול יכול..לא יכול.
או בשפה שלך..אתמול הרגתי תורכי והיום אני צריך לנוח.

אופס..צריך להיזהר עם התורכים האילו..

השולטן

לפני 14 שנים. 12 בינואר 2010 בשעה 19:58

רכבנו אל השקיעה
כמו במערבון זול נצבנו גב אל גב
ספרנו עשרה צעדים הסתובבנו ושלפנו..סליחה טעות..אני שלפתי,
ואת,על ארבע, זחלת דרכך חזרה ולא הקדמת קנה לוושט.


קלינט

לפני 14 שנים. 8 בינואר 2010 בשעה 19:24

במבט מקצה הבר גרמתי לך לרקוד.
שבועיים מהיום..באותו מבט אגרום לך לרעוד

מביט למרחוק

לפני 14 שנים. 7 בינואר 2010 בשעה 16:53

כמה שארצה.

לפני 14 שנים. 5 בינואר 2010 בשעה 21:20

תסדרי את השולחן..בקשתי, בכייף ענית..וירדת על ארבע "אדוני מוכן לעזור לפרוס מפה ולערוך?"
ומי יגיש שאלתי?
"יקירי..אם תמשיך להערים קשיים השולחן יקבל תכונות אנושיות שלא לומר נשיות.." ענית

ואני..אני לא מוכן להתווכח עם שולחן.