[b][i]
הכל פשוט מושלם הכל מדהים משפחה מדהימה חברים מדהימים וקוקי אחת שתמיד לצידי
אז איך זה שאני מרגישה מתוסכלת, לא מאושרת...
אולי זאת הבדידות שאני פה לבד כשכולם שם יחד בלי הרבה דאגות בלי הרבה בלאגנים
והזמן, הזמן שפשוט עצר מלכת ומסרב להמשיך, תוקע את הכאב והתסכול עמוק אצלי בלב ושלא מוכן להרפות ממנו...
החיים טסים להם מחוץ למקום שבו אני נמצאת יש שמש ציפורים מצייצות הכל פורח אנשים חיים...
ופה?! פה שום דבר לא זז ענן אפור שנח לו על ההר ולא מוכן להתפוגג,
והקור, הקור שמסרב לעזוב, מקפיא כל חלק בגוף, מקפיא את העצב את התסכול בתוך הלב ולא מוכן לתת לזה להפשיר... לצאת....
ואולי זאת רק אני, אולי זאת אני שמקפיאה את עצמי ולא נותנת לרגשות לעזוב מרצונם ואולי בכלל הכל בראש שלי וזאת אני שמדמיינת שהכל רע ואין נחמה...
אולי... אולי... אולי....
אולי שמישהו יציל אותי כבר מהתסבוכת הזאת?!?!
לפני 14 שנים. 22 בפברואר 2010 בשעה 16:24
