לפני 14 שנים. 27 באוגוסט 2010 בשעה 11:25
היא חשבה שאחרי הכל היא תהיה חסינה ולא תבכה....
אתמול כנראה זה השתנה...
שבועיים עברו מההחלטה שנפלה
כאילו לרגע אחד כל החומות שיצרה ובנתה סביבה נפלו
היא נתנה לעצמה להתמסר לאנשים שאוהבים אותה ולבכות להם בידיים דבר שלא עשתה מאז שהייתה ילדה....
כמו ברזים הרגשות הציפו אותה ויצאו בבת אחת
כל הדברים ששמרה לעצמה בלב והציקו לה יצאו
פשוט ישבה ובכתה ושחררה הכל
כי למרות שהחומות נפלו ולא הגנו עליה היו לה את האנשים המדהימים שסביבה ששמרו עליה
שהסבירו לה שזה בסדר לבכות שצריך שזה בסדר לסמוך על אחרים
וכל מה שנשאר לה זה רק להודות לאנשים שהיו איתה...
