בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Phases of the Moon

Oh, moon of transformation, My spirit sings of change.
For I have danced the rhythms Of the thunder and the rain.
I have filled with laughter,Ridding my heart of pain,
Embracing all the healing of Emergence without blame.
I have bathed in sunlight,I've ridden on the wind,
I have learned the lessons Of becoming my best friend.
Mold my path with gladness,As my vision comes into me,
Taking root in the present Bcoming tangible reality.

darksome night and shinying MOON, balance of the dark and light
hearken ye awitches rune as we performer our secret rite
לפני 12 שנים. 17 בנובמבר 2012 בשעה 20:01

לוחצים עלי להחזיר את הכינוי לdark halo

מה אתם אומרים? 

לפני 12 שנים. 16 בנובמבר 2012 בשעה 12:44

הקישוטים בהכנה

מחשבות עוברות על מה אגיד מה אלבש ואיך אעשה לאחד הזוגות שאני הכי אוהבת את הערב שהם לא ישכחו!

מזל טוב קנטור וחתולהלה 

אהובים שלי אני בטוחה שיהיה לנו טקס קילור שלא תשכחו במהרה

 

המסיבה כרגיל הערב 

מחכה לראותכם שם ! ובלי תרוצים

הם לא יעצרו אותנו כול כך מהר!!!!!!!!!!!

לפני 12 שנים. 15 בנובמבר 2012 בשעה 16:58

תל אביבים ותושבי גוש דן תתפקדו!

אתם בסדר???

לפני 12 שנים. 15 בנובמבר 2012 בשעה 5:38

 

In this farewell
There’s no blood
There’s no alibi
‘Cause I’ve drawn regret
From the truth
Of a thousand lies

So let mercy come
And wash away
What I’ve done


I'll face myself
To cross out what i’ve become
Erase myself
And let go of what i’ve done

Put to rest
What you thought of me
While I clean this slate
With the hands of uncertainty


For what I’ve done
I start again
And whatever pain may come
Today this ends
I’m forgiving what I’ve done!!!



What I’ve done
Forgiving what I’ve done היום הוא היום הראשון של שארית חיי    
לפני 12 שנים. 14 בנובמבר 2012 בשעה 5:48

כניראה שהגעתי להחלטות נכונות לגבי החיים שלי אתמול

כי מזה הרבה זמן ישנתי טוב

שינה אמיתית אפילו ניראה לי עם חלומות טובים (לא זוכרת אותם אבל הרגשתי המון נינוחות שקמתי)

מרגישה שאני הולכת על ההר כרגע ולא נושאת אותו על גבי 

משא כבד פשוט ירד מעל כתפי והקלות הזו לרגע הייתה מסחררת ואפילו מפחידה

מדהים איך אנחנו מתקשים לשחרר גם את מה שעושה לנו רע רק כי הוא מוכר לנו 

אבל אני לא משאירה את המשא הזה מאחורי אני מטפסת עליו משתמשת בחוויות שהיו לי 

בכאב בקשיים וגם ברגעים הטובים 

כמנוף שיקדם אותי הלאה 

קראתי בבלוגים שלי ארבע שנים אחורה וגיליתי שאני נשמעת בדיוק אותו הדבר כבר שנים 

הגיע הזמן לצאת מהחושך הזה אל האור 

החלק המואר של הירח מתחיל עכשיו מבחינתי 

אם אין מי שיחבק אותי אחבק את עצמי 

אם אין מי שירים אותי ארים את עצמי

והכי חשוב

גם לא יהיה מי שיאהב אותי

עד שאוהב את עצמי 

 

הגיע הזמן לסלוח לעצמי על הרבה דברים

ולהפגין חמלה פנימה ולא רק לסביבה שלי 

לו יהי וכך יהיה 

אמן 

לפני 12 שנים. 13 בנובמבר 2012 בשעה 18:23

אני רחוקה מהיהדות

רחוקה שנות אור 

לא מוצאת בדת הזו הרבה יופי

וקשה לי איתה מאוד

אך יש שיר אחד שנותן לי תחושת תקווה

שיר אחד שמשרה בי נינוחות וממלא אותי ברוגע

אחרי יום כזה הוא פשוט נידרש

שיר למעלות: 
אשא עיני אל-ההרים, מאין יבא עזרי. 
עזרי, מעם ה', עושה שמים וארץ. 
אל יתן למוט רגלך; אל ינום שומרך. 
הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. 
ה' שומרך ה' צלך על-יד ימינך. 
יומם השמש לא יככה וירח בלילה. 
ה' ישמרך מכל-רע ישמור את-נפשך. 
ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
     
לפני 12 שנים. 13 בנובמבר 2012 בשעה 5:33

לכול המדהימים והמדהימות שהם גם המודאגים והמודאגות 

הפוסט הקודם בא להראות שאני בסדר לא להדאיג אותכם עוד יותר 😄 סליחה אם זה מה שקרה

אני כותבת מהלב בשביל לשחרר 

ואני באמת מעריכה את התמיכה 

אבל אני בסדר

מטפסת על ההר ונהנת מהנוף

לא לדבר על זה שהפוסט נכתב באחת בלילה במצב מסוחרר משהו חיחיחיחיחיח (טנקס בייב היה לי ערב נפלא)

 

ועכשיו למקלחת כי עוד יש יום עבודה היום 

אה כן החלפתי עבודה 

חזרתי הביתה למקום בו מעריכים אותי ואני אשכארה נהנת להגיע בבוקר :) 

עכשיו נישאר רק לצאת מהברוך הכלכלי שנכנסתי אליו

אם יש פה מישהו שמבין בדברים כאלה אשמח לדבר :)

שיהיה לכולם יום מדהים

היילו }{ 

לפני 12 שנים. 12 בנובמבר 2012 בשעה 23:19

אנשים שואלים כול מיני שאלות עלי לחלקן קל לי לענות ולחלק כמו מי אני?....

איך עונים על שאלה כזו?

יש אותי שהיא סך הכול כול החוויות שהיו לי

חוויות קשות

חוויות טובות

וחוויות שאנשים בדרך כלל אל רוצים לשמוע

ויש אותי עכשיו

את זו שמסתכלת על אותם חוויות 

ועל האישה שהייתי אז ומי שאני היום 

ולא מזהה את עצמי במראה....

לפני שנתיים וחצי פרסמתי פוסט שהכה גלים פה ובעוד מקומות ובזכותו היום אני מי שאני 

הפוסט הלך ככה

ההר או הנוצה

זהו מכתב ההתאבדות שלי, בניגוד למכתבים כאלו שאחרים כותבים בשביל להרגיע אותכם לא אני לא מתכוונת להיתאבד, לא במובן הפיזי לפחות. 

עולמי מלא בכאב, אני מרגישה שכול ההוויה שלי סביב כאב, אין לי דקה מנוחה, טיפות האושר נבלעות ונעלמות בתוך אוקיינוסים של כאב. 
ניראה לי שאני מאוהבת בכאב של עצמי, לא יכולה לשחרר, לא יכולה להמשיך הלאה רק מחליפה בין סוג כאב אחד לשני. 
מישהו מוכן לפגוע בי? בשבילי, בשביל להחליף את הכאב שממלא את הלב שלי כרגע בכאב אחר, כי הכאב הזה יותר מידי בשבילי לנשום אליו, בשבילי להסתכל לאופקים חדשים. עיניי רואות רק שחור מבעד למסך הדמעות. 
נמאס לי לשקוע נימאס לי לטבוע נימאס לי שאומרים לי שמחר יהיה יותר טוב, מתי המחר הזה יגיע? אני לא רואה אותו.....
אני רואה את החברים המדהימים שיש לידי, אני יודעת שהם שם, אני מרגישה את הניסיונות שלהם לעזור לי, ואינני מצליחה להושיט את היד בחזרה בשביל לא להיסחף, בשביל לא לטבוע. 
איפה הם, האלים שלי, איפה החיבוק? איפה התמיכה, איפה התקווה????........
נקודות אור בחיי
חברים יקרים
אתם נעלמים בתוך שמים שחורים, בתוך תהומות אפלים. 
נקודת האור הכי חזקה בחיי, השמש שלי, התחילה להבהב כבר לפני חודשיים, ועכשיו היא עדיין קיימת, אבל כול כך רחוקה, אני לא מרגישה אותה, העדפתי להרגיש את הכאב שלה מאשר את הניתוק הזה. 
יפה שלי מצטערת שאת צריכה לקרוא את זה..... זה לא שלך זה שלי אל תיקחי את זה לעצמך בבקשה, אני זקוקה לעזרה שלהם אני צריכה שהם יקראו את זה כי אני לא מסוגלת להגיד את זה במילים, אני לא מסוגלת להסתכל להם בעיניים ולספר להם את כול זה. 

עזרו לי, הצילו! זה לא רק שאני טובעת, זה שאין לי אנרגיות יותר להתמודד.....
אני מרגישה כול כך אנוכית, אתם עברתם לא פחות ממני בחודשים האחרונים, ובמקום שנתמוך אחד בשני אני מכבידה עליכם שוב.... 
שמישהו יכאיב לי שוב, תחליפו את הכאב הזה בכאב אחר בבקשה!
אני לא יכולה להתמודד יותר....
ריקה, חלולה, כאובה, 
לא נישאר כלום ..........
עזרו לי

ימינה או שמאלה קדימה או אחורה ההר או הנוצה?

והימים מתערבבים
אחד בתוך השני, ואני נימצאת בלופ שלא נגמר... תהומות כול כך עמוקים שאני לא תיארתי לעצמי בחיים שקיימים.......
להתעורר בבוקר, להיזכר, ולהכריח את עצמי לצאת מהמיטה. 
לשבת מול המחשב בשביל לא לחשוב, 
להיסתכל סביב בבית ולהיזכר שממש רציתי לנקות אותו כבר כמה ימים, לנקות אותו ממך, ולתת לשעות לחלוף ושוב לא לעשות זאת. הבית רווי בך לכול מקום שאני מסתכלת יש דברים שלך.... בגדים אפילו בכביסה אני לא יכולה יותר. לפחות הדיג' לא פה... נתתי אותו הלאה, לא יכולתי יותר ישנתי איתו מחובקת בלילות כמו אישה פתטית......

אני צריכה להכריח עם עצמי לעשות דברים

לקלוט חצי שעה לפני
שאני ממש צריכה לצאת לעבודה כבר להתארגן צ'יק צ'ק, לא להתאפר, לא להיסתדר רק להתלבש ולהגיע לעבודה בשביל שוב לשבת מול המחשב
ולא לחשוב. 
לדעת שיש לי דברים לעשות, סימינריון, עבודה, לימודים, חברים, אבל אין את כוח להתמודד. אין את הכוח להמשיך.
שוב חלמתי עליך, שוב היית שם ושוב התעוררתי לגלות שזה לא מציאות שאת באמת שם ואני פה ואנחנו באמת לא מדברות. 
אווווףףףףףףףףףףףף אני רוצה להיות במקום שכועס עליך כבר ואני לא מצליחה להגיע לשם, אני רוצה להגיד ולצעוק איך לא ידעת, בולשיט לא ידעת, ידעת יפה מאוד והיה לך נוח במקום הזה. ועכשיו יותר נוח לך להשתמש בזה כתרוץ להשאיר אותי מאחוריך. 

בטח שהיה לך נוח, כיף שאוהבים אותך בלי תנאים, שכרוכים אחריך תמיד ועושים בשבילך הכול....... אפילו ניסיתי לכבד את הבקשה האחרונה שלך, למרות מה שאמרתי לך שאני יעשה את הכישוף שיחרר אותי ממך למרות שאת לא רוצה. הלב שלי לא היה מסוגל ללכת נגד בקשה שלך. אז כול יום מצאתי תרוץ אחר למה לא.
אני חושבת שזהו נגמר, לא מסוגלת יותר לדחות את זה
הלב שלי לא עומד בזה. 
אני חייבת לאחות את הרסיסים שנשארו מהנשמה שלי
נשארתי שברים על גבי שברים של האישה שהייתי פעם 

אבל איך תמיד אומרים, 
שבירה זה בשביל בנייה מחדש
ירידה היא בשביל עליה

בא לי להצליף במי שחשב על המשפטים האלו...........

 

 

הנפילה לתהומות האלו והיציאה מהם שהם אלו שהוכיחו לי שאני מסוגלת להתמודד עם הכול 

שאני מסוגלת להתגבר על כול קושי שיבוא לי בחיים ושום דבר לא ישבור אותי כך שוב

ועכשיו

עכשיו אני עומדת על אותו תהום 

ומסתכלת מטה

ומטה

ומטה

זה חתיכת דרך ליפול והטיפוס החוצה שברר אותי אז לרסיסים כול כך קטנים שלקח לי כול כך הרבה זמן לאחות מחדש. 

ואני מסתכלת שוב 

כול כך קל ליפול לשם כול כך קל לתת לעצמי לצנוח לחוסר ההתמודדות וחוסר העשייה 

שם הפוסט ההר או הנוצה בא משאלה שמישהי שהייתה ועד היום מאוד חשובה לי שאלה 

היא שאלה ההר או הנוצה שבדיאבד היה ההחלטה בין להתאבד או לא

ההר היה להמשיך לחיות ולסחוב את החיים על הכתפיים

הנוצה היה לוותר

פשוט לוותר

מכולם אני היחידה שעניתי לה (כמובן שלא ידענו על מה מדובר) 

 "הר... ממתי את עושה דברים בקלות....."

אז עכשיו אני מסתכלת על התהום

ומסתכלת לצד על ההר שנישא מעלי- כן הוא כבר מחוץ לתהום אבל קשה לטיפוס לא פחות, אבל הוא לא סיבה לצנוח חזרה למטה.

ובזה הרגע אני עושה הבטחה לעצמי ולכול מי שחשוב לי בחיים (ואתם יודעים מי אתם- כן כן אתם אלו שגם עמדו שם בפעם האחרונה ואזרו למשוך אותי משם ואלו שמאז למדו להכיר אותי ועזרו לי לא פחות)

אני מפנה את הגב לאותו תהום

אני לא מסתכלת אחורה

ואני מתחילה לתפס על ההר

כי ביננו ממתי אני עושה דברים בקלות? 

היה שלום רד ליף ובזה סיימתי לבכות עליך ובגללך 

לפני 12 שנים. 12 בנובמבר 2012 בשעה 16:40

 

Belle
C'est un mot qu'on dirait inventé pour
Elle 
Quand elle danse et qu'elle met son corps a jour
Telle
Un oiseau qui étend ses ailes pour s'envoler
Alors je sens l'Enfer s'ouvrir sous mes pieds
J'ai posé mes yeux sous sa robe de gitane
A quoi me sert encore de prier Notre Dame
Quel
est celui qui lui jettera la première pierre ?
Celui-la ne mérite pas d'être sur Terre
Oh Lucifer, Oh laisse-moi rien qu'une fois
Glisser mes doigts dans les cheveux d’Esméralda

(Frollo)
Belle
Est-ce le Diable qui s'est incarné en elle ? 
Pour détourner mes yeux du Dieu éternel
Qui a mis dans mon être ce désir charnel
Pour m’empêcher de regarder vers le ciel
Elle porte en elle le péché originel, 
La désirer fait-il de moi un criminel ?
Celle
qu'on prenait pour une fille de joie, une fille de rien
Semble soudain porter la croix du genre humain 
Oh Notre Dame, oh laisse-moi rien qu'une fois
[. From: http://www.elyrics.net/read/n/notre-dame-de-paris-lyrics/belle-lyrics.html .]
Pousser la porte du jardin d’Esméralda

(Phoebus)
Belle, 
Malgré ses grands yeux noirs qui vous ensorcellent
La Demoiselle serait-elle encore pucelle ? 
Quand ses mouvements me font voir monts et 
merveilles
Sous son jupon aux couleurs de l'arc-en-ciel
Ma dulcinée laissez-moi vous être infidèle
Avant de vous avoir menée jusqu’à  l'autel
Quel
est l'homme qui détournerait son regard d'Elle
Sous peine d’être changé en statue de sel
Oh fleur de lys, je ne suis pas homme de foi 
J'irai cueillir la Fleur d'amour d’Esméralda

(Quasimodo/Frollo/Phoebus)
J'ai posé mes yeux sous sa robe de gitane 
A quoi me sert encore de prier Notre Dame
Quel
est celui qui lui jettera la première pierre ?
Celui la ne mérite pas d’être sur Terre
Oh Lucifer, Oh laisse-moi rien qu'une fois
Glisser mes doigts dans les cheveux d’Esméralda
Esméralda

הו לוציפר תן לי פעם אחרונה להעביר את ידי בשערה של אזמרלדה 

לפני 12 שנים. 11 בנובמבר 2012 בשעה 16:16

יש אנשים שחיים בסרט

וסרט רע

בעיקר הם חושבים שכולם חסרי חיים כמוהם

טוב נו

לא אבידה גדולה :)