לילה קשה עבר על כוחותינו
להירדם בתשע להתעורר באחת לנסות לחזור לישון ושהמחשבות לא יתנו לי
למצוא את עצמי בשלוש וחצי לפנות בוקר חושבת עליך כול כך ולהבין
אני לא זוכרת את הריח שלך יותר
המגע של ידיך נמוג
וגם פניך מטשטשות מזיכרוני
כבר לא מצליחה לדמיין אותך לידי
מחבק
מגן
המקום הכי בטוח בעולם היה בין הזרועות שלך
ועכשיו כבר אין מקום בטוח כבר אין נחמה
לנסות לראות טלוויזה וליפול על דרמה מפגרת אבל משום מה מחרמנת
לנסות לגמור ולחשוב על אילו שהיו איתי מאז הפרידה בשביל לא לחשוב עליך
ובאמצע שתפרוץ לי למחשבות כול כך חזק
ואז הפיצוצים הבלתי נשלטים של האורגזמה
ואחריה ריקנות
אתה לא שם לחבק יותר אחרי
אתה לא שם לספוג את הדמעות הבלתי נשלטות של השיחרור
להישאר לבד
להסתובב ולחבק את הכרית ולנסות לשכנע את עצמי שזה אתה
עם הריח שלך
עם המגע שלך
ולהירדם תוך כדי בכי בלתי נשלט
ולהיתעורר שוב אחרי שלוש שעות בלבד
ושוב להיות לבד....
