חשבתי הרבה אם לכתוב את הפוסט הזה או לא
מאוד עצוב לי שאני מרגישה שהבלוג הוא לא יותר מקום בו אני יכולה לשתף לספר ולהוציא החוצה את מה שאני צריכה
אין פה מקום לפרופיל שני יזהו מיד שזה אני והאמת נמאס לי לעצור את עצמי מלשפוך
רק בגלל שזה נשמע אולי מתבכיין או אולי אני כותבת את זה בשביל שהוא יראה את זה וכו'
אז אני מצהירה פה עכשיו
אני כותבת בשביל לכתוב ולא בשביל שום דבר אחר חושבים אחרת? גו פאק יורסלף (אבל באהבה 😄 )
אני מרגישה צורך לכתוב את מה שהיה לי ביומיים האלו ופשוט אעשה את זה....
כן אכתוב משהו אחד אם אתה קורא את זה אז זה החלטה שלך אם להמשיך, זה לא מופנה אליך ואני לא מתכוונת לשנות או לצנזר משהו כי אולי אתה קורא את זה ואני לא רוצה לפגוע בך.
ההחלטה שלך....
אבל אני כותבת
אני חוזרת למצוא פורקן במילים
זה התחיל כבר לפני כמה ימים החלטתי שדי זה די אני ואת המושכות של החיים שלי לוקחת בחזרה לידיים שלי ומפסיקה לפחד להגיד שאולי אני צריכה עזרה שונה ממה שקיבלתי עד היום והגעתי להחלטה לטפל בעצמי באמת... בנתיים מאוד שלמה עם ההחלטה הזו ומתחילה פה מסע שלאזן את עצמי כך שלא אתפרק לגורמים יותר.
זה המשיך אתמול בצהריים שהוא הגיע אלי ולמרות שכבר היה לי את סקס הריבאונד ואפילו כמה כאלה שהיו מצויינים אבל להיות עם מישהו שיש איתו חיבור וידידות סוף סוף נתן לי פורקן להרבה דברים שהצטברו, הרגשתי שסוף סוף מחקתי אותו מהגוף שלי למרות שברור לי שמהנשמה עדיין לא.
אבל גם זה יגיע, אומרים חודש גהנום על כול שנה עוד שעה זה יהיה חודש אחד מהפרידה והינה אני עדיין בחיים ואפילו מתמודדת עם שדים שלא התמודדתי איתם שנים....
זה המשיך במסיבה וטקס קילור של האהובים שלי קנטור וחתולהלה שנתנו לי את הכבוד להיות זו שמקלרת אותם ומדהימים שלי אין מאושרת בעולם ממני לראות את האהבה שלכם ותודה לכם שנתתם לי להיות זו שמחברת אותכם ביחד באיחוד של הלב הנפש והגוף.
לאחר מיכן הפרטים מטושטשים... סשנים אחרי סשנים ודום ספייס מטורף, מלודי המדהימה שעמדה בגבורה בין שלוש זאבות (ובינהן אני) ונתנה לנו את עצמה בצורה כול כך מדהימה שאני ממש מצטערת שלא צלמו את זה מהצד כי אני בטוחה שזה היה יפה. שלושת הזאבות סביב הטרף אנחנו לא סישנו אנחנו נשמנו חיינו ורקדנו אותה.
ולבסוף סוף סוף מדיקאל... אחרי כמה שנים שזה החלום שלי סוף סוף התאפשר לי לדקור וזה העיף אותי לגבהים שלא ידעתי שאפשר להגיע אליהם בדום ספייס.
להזדיין, לישון ארבע שעות ולקום ליום שלא ידעתי שיכול להיות כול כך כיף ומלא אקשן... מאירוע הבודי סספנשן שהלכנו אליו ועד הטיל שנורה באוויר ממש ליד איפה שהיינו (הבום כמעט גרם לי לקפוץ מהעור שלי החוצה)היה פשוט יום מעולה. היה כיף להיות עם אנשים מעניינים לדבר לשתף ולהרגיש חיבור לאנשים שהרגע פגשתי ולראות אותו עף באוויר. כמעט אבל כמעט הצטרפתי אליו 😄 אולי פעם הבאה.
היה כול כך כיף לא להתעסק באומללות בכאב אלא באמת בחיים
ולדעת שהרגעים של ההיי המטורף והדאון המטורף הם אולי באמת לא משהו שיש לי שליטה עליו.
ועכשיו
לשבת בבית להיזכר שעבר חודש, להיזכר בכאב באכזבה להילחם בריקנות. אבל לשם שינוי לדעת שאם זה באמת יהיה רע אני לא צריכה הפעם להילחם בעצמי ובזה ולהיות עוד יותר מותשת.
לבנתיים התשובה היא קלונקס
מה יהיה בהמשך
נגלה
מה שבטוח אני לשם לא נופלת יותר
ואולי התשובה היא גם לא לטפס על ההר
אני חושבת שאחפש לי שביל נוח ללכת בו.....
שביל משורי לשם שינוי
לילה טוב
היילו }{
