סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Phases of the Moon

Oh, moon of transformation, My spirit sings of change.
For I have danced the rhythms Of the thunder and the rain.
I have filled with laughter,Ridding my heart of pain,
Embracing all the healing of Emergence without blame.
I have bathed in sunlight,I've ridden on the wind,
I have learned the lessons Of becoming my best friend.
Mold my path with gladness,As my vision comes into me,
Taking root in the present Bcoming tangible reality.

darksome night and shinying MOON, balance of the dark and light
hearken ye awitches rune as we performer our secret rite
לפני 11 שנים. 25 באפריל 2013 בשעה 15:14

פורסם ב-16 במאי 2010

הדרך

 

 כמה שמענו על כך שזה לא היעד 

אלא הדרך המובילה אליו

ליהנות מהמסע מהשביל מהדרך 
אך בדרך את לבד

מספרים סיפורים על הדרך
כיצד היא מלאת פרחים עצים ונופים
מספרים סיפורים על הדרך
על יופיה ושיעוריה 
מספרים סיפורים על הדרך
ואני הולכת בה מלאת תיקווה

אבל מה עם הדרך בוגדנית?
מלאת מהמורות
מלאת נפילות
מלאת כאב וייאוש?
מה אז?

ומבעד למסך הדמעות 
מבעד לחבלות
מבעד לכאב אני נזכרת
במילים שכתבתי בעבר על אותה הדרך

מילים שנשלחו לתת נחמה
ממקור גבוה מקור של עוצמה
לאדם קרוב, לאח יקר
אך כבר אינני בטוחה 
המילים בשבילי או בשבילך?

"מה שאני כן יכולה להגיד לך
שהדרך אותה אתה עובר
אני עברתי גם
ואני פה
בדרך איתך
להראות לך איפה המהמורות
איפה הבורות
ולעזור בטיפוסים
ולעזור בנפילות
אתה לא לבד בזה"

לפעמים צריך ללמוד להסתכל הצידה
ליד הדרך שלי פרוסות דרכים אחרות, 
החופפות, הנפגשות
ועל דרכים אלו צועדים חברי היקרים
ואת החיוך שלהם אני יכולה לראות
ואת החיבוק שלהם להרגיש
אני לא צועדת לבד

דרך אחת התפצלה לעבר אופק לא נודע
והיא הלכה לה איתה
ונשארתי עומדת במקום בו ראיתי אותה לאחרונה
מקום של כאב מקום של בושה
מקום של מוות מקום של דממה

ושם נותרתי לעמוד
בכאב בדממה
אך הגיע הזמן להמשיך בדרך
להמשיך במסע
מוחה את הדמעות ונפרדת
מרעמת תלתלים
מעיני תכלת 

מנערת את האבק
מותחת איברים
מביטה לצדדים 
רואה חברים
מסובבת את הראש לעבר אופק חדש
הולכת על הדרך אל היעד
כבר לא לבד 

 ---------------------------------------------------------------

 המשכה של הדרך

 

הולכת נחבלת נופלת

קמה ממשיכה

כואבת דואבת פגועה

אך הולכת... זקופה

 

עומדת מול הפחד 

משירה לו מבטי 

זהו האומץ האמיתי 

להמשיך ללכת גם לבדי

 

אך לבד לעולם לא אהיה

תמיד את שם איתי

מתחת לרגליי

בכול מקום מסביבי

עוטפת אותי שומרת

תודה לך אלתי 

 

תודה שאת מזכירה לי כול יום מחדש

שעמדתי באתגרים גדולים מאילו

ומתחילה שוב את המסע

עם כוח מחודש

 

אני אוהבת אותך למרות הכול שתחליט אני פה מחכה לך מקווה 

 

 

 

https://fbcdn-sphotos-h-a.akamaihd.net/hphotos-ak-frc3/389108_639995636015683_404417099_n.jpg

Brida​(נשלטת){DDDOM} - אהובה אחת 3>
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י