לפני 13 שנים. 24 בינואר 2011 בשעה 15:37
נאבקת. אני עם עצמי.
נאבקת עם ההרגשה הזו של אמצע. הרי ניכור מוחלט אני יכולה להתמודד איתו, חום ואהבה אני יכולה להכיל אבל מה עושים כשיש את הדיסטנס של הררכיה ושליטה מעורב עם רגשות של איכפתיות וחשיבות. שזה מעורבב עם אותם רגשות שגורמים לי לבטחון, אותו רגש שכל כאב בא עם אהבה.
אני נאבקת גם עם ההרגל הישן שלי של לברוח, להסתגר ולברוח. זה מרגיש טוב מדי זה מרגיש אמיתי מדי והאינסטינקט הראשוני זה לברוח. אבל אני לא מאפשרת לעצמי אני נשארת, מתמודדת, נחשפת, מקולפת. עוד שכבה ועוד שכבה והוא לא מוותר לי.
אף פעם.