|
|
|
היום היה לי אחד הימים היותר קשים של השנה
וכל כך לא בא לי לסיים כך את היום.
רוצה להחליף את הכאב שפועם לי בפנים
להמיר אותו בחיוך שיזרח לי פנימה
שימחה מפני את העצב.
מן בדידות שכזו.
וכל מה שרציתי זה להיות.
ולהרגיש גם מחר.
אני לא טובה בדייטים וקצת עייפה מזה
הוא: את מסקרנת אותי
היא: סתם אחת פשוטה שמחפשת את האדון שלה
מה את מחפשת שמש?
את החלום
לא בטוחה
כאב?
קצוות סגורים זה מושלם
שני קוים שלא נפגשים זה בעייתי
אזי יש את העיגול
ויש את המשולש
ויש את הרב צלעות
בפיתוח
איך אדע מה נכון לעשות??????????
ולמה אני מתכוונת כאשר אני אומרת לעצמי שאני מסירה גבולות?
ועד לאן בדיוק?
יש בי אפס סבלנות
כבר לא מעט זמן שאני מחכה שמישהו יקח אחריות עלי
כאילו מה? יש דבר כזה בכלל?
ולמה בכלל?
