לפני 11 שנים. 22 באוגוסט 2013 בשעה 14:00
האם מוכרת לכם ההרגשה
שבא לכם לצעוק
הלו אני פה, שמישהו יבחין בי? שמישהו יגע בי?
נעלמת
להרגיש
משתוקקת לדעתמרגישה מבולבלת
הצורך שלי להיות שייכת לא מובן לי
רק מרגישה את זה בנימי גופי
אחכה לך, שאוכל להניח ראשי על כתפייך ולתת לך להוביל אותי
לפני 11 שנים. 29 ביולי 2013 בשעה 17:31
איזה יום ענק היה לי היום
הוצמד לי מישהו בעבודה ע"מ להמשיך איתי בתהליך האירגוני של החברה שבה אני עובדת
והוא כל כך אבל כל כך חכם, (וגם חתיך שזה בונוס אבל נעזוב את זה בצד כי זה לא האישו)
ישב "בצמוד" אלי הראה לי איך בנקל ניתן להיכנס לבסיסי הנתונים (לעומק) על מה שאני עובדת
והפך שיטות ישנות לחדשות והוסיף לי מלא מלא מלא חידושים גם טכנוליגיים ורק התחלתי לעבוד איתו.
וגם טלפון נחמד היה לי היום.
וגם קיבלתי שיעור פרטי מחברה (גם מבריקה).
בקיצור מלא תענוגות הראש
ותענוגות הגוף? מצפה
לפני 11 שנים. 26 ביולי 2013 בשעה 17:42
לפני 11 שנים. 24 ביולי 2013 בשעה 3:53
דנה עם עצמי איך אמורה להראות/להשמע התחלת התכתבות/שיחה עם הצד השני?
האם אני מיושנת שאני רוצה שיחה ראשונית ג'נטלמנית?
או מה זה בכלל שיחה ג'נטלמנית?
ואיך אני לא הופכת שלא להיות גסת רוח למי שרוצה להוריד אותי על 4 לפני שבכלל שמע קולי?
חפירות של בוקר
לפני 11 שנים. 26 ביוני 2013 בשעה 18:42
כתבתי לו: אין לי כוח להיות חזקה
ענה לי: יש לך די כוח להיות חלשה?
עניתי: לא
ענה: לכודה בבועה עד יום מותך?
זה גורל קשה מדי אפילו לשפחה.
עניתי: אז?
ענה: להילחם על הזכות להיות מי שאת.
לפני 11 שנים. 22 ביוני 2013 בשעה 8:03
אתמול: ויתרתי על אהבה לטובת תענוגות הגוף ומשחקים
היום: הבנתי שלא צריכה לוותר על אהבה
כי אם צריך אהבה ותענוגות ומשחקים ביחד.
מחר: ??
לפני 11 שנים. 14 ביוני 2013 בשעה 12:33
לפני 11 שנים. 14 ביוני 2013 בשעה 12:32
לפני 11 שנים. 14 ביוני 2013 בשעה 7:16
הפתיל שלי קצר התקצר ואולי אף נגמר
לפני 11 שנים. 21 במאי 2013 בשעה 2:53
למחוק את המחשבות הקשות
לנקות את החול מהעיניים
לקדם את ה-ורוד שיגע
לראות כמה העולם יפה
ולהמשיך הלאה
פשוט מאוד