חולת אהבה בשיכון צריכה זין

אנשים שפוגעים באחרים מדברים כל הזמן על האחריות של אלו הנפגעו מהם על עצמם

אז נכון שאם מצאנו עצמנו נפגעים מאדם יש לנו כמה שיחות בינינו לבין עצמנו לגבי האחריות שלנו בעניין

כמו איך נתנו לו את הכוח הזה בידיו

אבל אין לנו שום אחריות על הבחירה שלו לעשות בזה הכח שימוש כל כך לרעה

אחריות היא לא לפגוע באף אחד

ואם חלילה

ד"ש לבת דודה מדרגה שנייה הידועה בשמה סליחה, אחות של תקווה ואמה של מחילה

היא כבר תעצים אתכם למקום בו תווכחו בעצמכם עד כמה הגאווה היא חולשה לשמה

אם אחריות היא אישית אז אין לנו שום אחריות על מידת האחריות שלוקח האחר על עצמו
או זכות לבקר את בחירתו שלא

אבל יש לנו מקום להתעצב או לכעוס
על שיש מי שהיה אכזר או מרושע

בכל צומת ניצבת הבחירה
החופש נגזל מאלו שאינם לוקחים אחריות על האופן בו כיבדו את זה הנקרה בדרכם

אנשים החיים בעולם צמא לחופש ומפוחד ממחוייבות פעמים רבות מוצאים עצמם כלואים בדרכים בודדות וחשוכות

כל מי שבחר לפנות לעברם ונפגע
עליו לקחת אחריות על זו הבחירה
ולעולם לא לכוון אליהם אצבע מאשימה
גם אם רכה ומבקשת להעצים את חולשת הפקודה
(אחרי הכל אנחנו לא בצבא)

חלק מאחריותנו בזו הפניה
היא ההבנה הפשוטה
שאחריותם על עצמם ועל אכזריותם לכל הנקרה בדרכם
פשוט אינה בכוחם

ולפעמים כאבים של אחרים כואבים גם לך

ע"ע חמלה