להוציא את העצבים שלך ככה על אחרים זה קצת לא נורמלי
רק בגלל שקשה לך בחיים אנשים לא מפסיקים להיות חברים
וכן, גם להם יש רגשות, דעות, צרכים, קשיים ובאופן כללי - חיים
אתמול הכי רצית בעולם להיות אתי
היום חרא לך בחיים
אז אתה לא סובל אותי והולך
אני מקרית בהחלט
וואלה - זה מרגיש כמו אי יציבות קלה בנפשך
ועוול גדול לנפשי
חבל שבין כל הסשנים של חינוך שאנשים מחפשים
אי שם בין הצלפה להשתנה
חבל שלא מנסים ללמוד משהו על התחשבות, התמסרות, השענות
בכלל, קצת... משהו...
על שליטה עצמית...!
אתה רק יודע לשקר, לפנטז על תכונות אופי שלך שבמציאות אין להן שום הוכחות ולבכות על מה שאתה מאבד בחיים?
what a looser
את זה קצת קשה לכבד
אתה הכי לוקח בעולם אנשים כמובנים מאליהם
ואתה לא יודע לומר תודה על שום דבר טוב שעושים למענך
אתה חושב שכן?
עד כה הוכחת רק אחרת
והמציאות היא המקום בו אתה מתנהל עם העולם
לא עם הפנטזיות שלך
אבל רק אתה תצליח להבין איפה המקום בו אתה באמת יכול לשנות
וזה לגמרי שלך - בכלל לא שלי
לפני 15 שנים. 3 בנובמבר 2009 בשעה 17:37