אני לא יודעת איך לכתוב כאן את כל מה שעובר לי בראש
כי זה דורש יותר מדי קודים ורמזים
כדי לטשטש סימנים
פרטים מזהים
וזה מתסכל אותי
זוכר את הלילה ההוא שחברים שלך סיפרו לך שאני שם ופתאום הגעת
מתי זה היה?
לפני שנה?
ובאותו ערב הייתי יפה
והשמעת לי ולכולם איזה משהו חשוב כזה שאתה מבין נאץ' נאץ' נו
חדש דאז
לא הפסקנו להסתכל אחד על השנייה
אפילו הדלקת לי את הסיגריה ושאלת אותי אם אני באמת אוהבת את זה
נטעת בי לרגע תקווה
ובאמת אהבתי את זה
כשחושבים על זה, נראה לי שזה קרה לפני קרוב לשנתיים
כמה אהבתי אותך אז
וכמה האמנתי לך שאתה אוהב אותי גם
והאפשרות שאולי כל האהבה הזו שנתתי לך
כל החיזוקים והתמיכה
אולי
קצת
רק אולי
קצת
תרמה ליצירה שלך
אף פעם לא עלתה בדעתך?
שאולי זה שמהרגע שחזרת לכאן
כשכמעט לא היה לך פה אף אחד
כמעט לא היתה לך פה אהבה
תמיד הייתי שם בשבילך
אולי זה קצת תרם ליצירה שלך?
הרי אתה בוודאי זוכר מתי יצרת אותה.
ואף פעם לא ריחמתי עליך.
כן, היתה חמלה
שהתבטאה בעיקר ביכולת שלי להרגיש אותך
את כל מה שעובר עליך
תמיד הרגשתי אותך
אתה יודע
אבל אף פעם לא ריחמתי עליך
היום קצת יותר
כי עשית בחירות עצובות בעיניי
זרקת אהבה וחברות אמיצה לטובת כרטיס כניסה לביצה
וזו מבחינתי פשרה איומה
גם על מי שאתה
אבל אהבתי אליך תמיד היתה נקייה
ואני לא מאמינה לך שאף פעם לא עוררתי בך השראה
אז מה זה אומר?
שאתה חייב לי משהו?
ואם המשהו הזה הוא קטן
כמו לפחות סגור אתי מעגל כמו בן אדם
במקום להלביש אותי בתחפושת חולה
אז תעשה אותו?
ואז מה זה יתן?
אני שמחה בשבילך
אבל כבר כואב לי הרבה יותר מדי
וזה לא נעים
אפילו לא קצת
הכל או כלום
ואין שום דבר
אבל אני שמחה בשבילך
באמת
וכן, כואב לי שאף פעם לא אמרת לי תודה
על שום דבר.
לא אכפת לי מה יראה העם
לא צריכה קהל
אבל יודעת מה שהלב יודע
ופשוט לא אמרת לי אף פעם תודה
על שום דבר
אין לי מה להמשיך
סחור סחור
עם יותר מדי קודים וכתבי ברייל
לעמוד במחשב
מרחף על ענן אינטואיציות
שאותו אדם שבשיחתנו הראשונה אמר שהכי טוב לסמוך על אלו
שמט לי את כל הקרקע מתחתיו
בשקריו ומרמותיו
שיודע
כמו הלב שיודע
כמו שההרגלים האנושיים
אלו שקשה להקנות ועוד יותר קשה לשנות
יודעים
אתה כאן
וקראת את כל זה עד עכשיו.
תודה?
(בקמץ או בצירה? זו חתיכת שאלה...)
אני לנצח אעמוד בהבטחות שנתתי לך.
זה מה שהמילה שלי שווה.
לילה טוב יפה קטן ומרושע.
לפני 14 שנים. 4 בנובמבר 2010 בשעה 22:53