חולת אהבה בשיכון צריכה זין

Morticia - מה שכן, יש לי כמה ידידים מגניבים עם ראש טוב על הכתפיים ולב במקומות הנכונים :)

לא בהתרברבות
בתודה יעני.

נישלט וגנטלמן​(לא בעסק) - נקודת המבט הגברית
במשך שנים ידענו מי אנחנו ומה אחנו
היה לנו ייעוד קוד התנהגות ומטרה.
ואז הגיע שחרור האישה ואמרנו אחלה
עכשיו גם אנחנו יכולים אולי נשתחרר מהפאסדה המעייפת
של להיות גבר.‏ ‏
אולי גם יפתחו בשבילנו אנטיאייגינג
עם קצת מזל אולי אפילו נוכל להוריד מסכה ולהביע רגשות מדי פעם
ואז הגיעו שנות האלפיים והתחבר לנו שגם עכשיו אנחנו לא בסדר,‏ היעוד הלך אבל על הפאסדה חייבים לשמור
ולפאסדה הזו יש דרכי פעולה וקורבנות שיש להקריב על בסיס יומי.

ואנחנו ‏damned if we do and damned if we dont
מנסים להבין מה מהטוב של אתמול מותר להביא להווה

והטרדה מינית בעבודה,‏ לפעמים היא פשע
לפעמים היא הבלבול שלנו ולפעמים היא פשוט כמו למשוך לכן בצמות.

Morticia - כן, אני מניחה שאתה צודק.
אבל צריך לזכור שלא תמיד נעים לנו שמושכים לנו בצמות ואם זה כביכול כן נעים לנו, אז סביר שממש נעדיף שתמצאו דרך בוגרת ורגישה יותר להביע את החיבה...

אני מאוד מעריכה את זה שבחרת להציג לי את נקודת המבט הגברית - זה ממש לא דבר מובן מאליו מבחינתי. תודה.

אני שומעת כמה דברים במה שכתבת.
ראשית נדמה לי שיש איזה מכנה משותף ששנינו חגים סביבו והוא לגבי חשיבות הגדרת הנשיות להגדרת הגבריות.

אבל כמובן שמייד שנינו נזעק שאנחנו לא עבדים של הגדרות ולמה אנחנו צריכים להיות מוגדרים בכלל ובוודאי יש המון מכנים משותפים בין גבר ואישה וטיפשי לומר שדברים מסויימים הם גבריים ואחרים נשיים, למרות שיש כאלה דברים, ובכלל זה הכל נורא אינדיבדואלי.

אבל יש פה איזה בוטום ליין שצריכה להיות אישה ברורה כדי שהגבר יצא ברור.

שנית, אני שומעת בדבריך טרונייה על כישלון הנשים. שחררנו את עצמנו אבל בעצם לא נתנו לגברים לשחרר את עצמם.
זה מתקשר לדעתי עם טענתי שהרבה פמיניזמים הם שוביניזם ברוורס.

אני, שבחטאיי ובעוונותיי, התאהבתי במנייאק גדול, גדול בהרבה ממה שהאמנתי שבכלל קיים, אהבתי אותו בגלל המקומות בהם זיהיתי בו רגישות. למשל.
היום אני יודעת שאני מעדיפה גבר שיש בו יותר כח מהבלחות מזדמנות בין פגז לפגז.
תודה לאל, למדתי עוד שיעור בחיים בדרך הקשה.

אבל מאז שאני זוכרת את עצמי חלק מהנשיות הדומיננטית שלי תמיד אפשרה לבני זוגי המון מקום להיות ערומים - בלי מסכה ואם עצוב אז בוכים.
זה בסדר.

נשים כאילו עשו מהפכה, נהיו פמיניסטיות מי ישמע
זה אומר שכולנו שרמוטות בשקל
אין ליידיז
ואף אחת לא נהנית שפותחים את הדלת בשבילה

להפך - תהיה מנייאק כבר.

עכשיו זה נוגע קרוב מאוד לנקודת הכשלון בעיניי.

נשים, כבנות אנוש לא פחות מגברים, הן גם קצת חיות טרף מטבען.
רומנטיקה זה משהו שנשים רבות מבינות אותו ממקומות של תודעה כוזבת. תודעה כוזבת אגב באשמת גברים - לגמרי.
גברים מבינים רומנטיקה היטב.
ברור שיש משהו מדליק בלהזיע על מטרה, לתת לג'וק לברוח קצת לפני שאוכלים אותו...

אבל אין שום דבר מדליק באמת במנייאקים.
לפחות לא בעיניי.
בטח אם זה כזה מין מצב פתולוגי חסר תקנה.

דבר נוסף הוא שהמיניות הנשית היתה כל כך מדוכאת במשך כל כך הרבה שנים שהבנו כולנו שיש בה מפתח גדול לעשות שינוי.
אבל שינוי זה לא בהצטלמות זנותית לעיתונים.
שינוי זה בחווית האורגזמה.

מלא נשים לא חוו אורגזמה בימי חייהן.

אני מסכימה שהצעד השוויוני האמיתי הוא לראות את שני הצדדים, למזג, לגשר.
לייק ברידג' אובר טראבלדווטר.

זה נושא נורא מורכב.
יש בו המון אספקטים - הוא מספיק לכתוב תזה שלמה.

אבל אני אסתפק בזאת לבנתיים, בתקווה שלפחות קצת הצלחתי להיות ברורה.

הדבר השלישי אגב שאני שומעת בדבריך
וזה, חלילה בלי עלבונות ודעות קדומות,
קצת גברי טיפוסי

זה כולל התנערות מאחריות - אני לא יודע מי להיות כי את לא אמרת לי איך להיות ואת לא ברורה.
וזה כולל התבכיינות.

אני אגב מחבבת את התכונות הגבריות האלה
במיוחד אם לגבר יש כח להיות רפלקסיבי

גברים הם בכיינים גדולים
ונשים שחושבות שזה לא גברי לבכות
עושות עוול עצום לשני המינים בעיניי.

אולי זו הסיבה שסטופ יור סובינג של כריסי היינד והפריטנדרז הוא כזה שיר חשוב.

אני אוהבת את אלביס ואת רוי אורביסון.
מישהו כמו אריק ברררררמן אפילו לא היה זוכה לנשק לי את התחת.

זה אומר לך משהו?

אסכם באומרי שנעים לי לשוחח אתך ולשמוע את דעותיך
ואיחולי חג שמח שיהיה לך
:)

נישלט וגנטלמן​(לא בעסק) תגובה ל - למען הסר ספק
אנחנו לא מפרשים או לא מפרשים נכון
את האמירות שלכן
את הקודקס שלנו איבדנו
אנחנו לא מפרשים אותנו

נישלט וגנטלמן​(לא בעסק) - בריחה מאחריות? סוג לש מבוי סתום.
הפתרון אצל רוב הגברים הוא פשוט לשקוע באחד משלושה:
מטרוסקסואליה - ללכת עם ולהרגיש בלי :)
שוביניזם מוסווה או גלוי
מיזנטרופיה פאסיבית

או שילוב כלשהו בין השלושה.
וכל גבר בגיל השלושים פלוס נשפט כאן או אחרת
וכל אחד מהפורמטים הוא שפיט...
ואף אחד מהם אינו מתאים לארכיטייפים הגבריים.

כך שדור שלם של גברים מתנהל בתחושת כישלון תמידית.
בפרמטרים הללו, בכיינות היא פתרון סביר :)
שיהיה לך שבוע נהדר.

Morticia - לצערי, נתקלתי גם בכמה מיזנטרופים אקטיביים...

תסביר לי למה לדעתך אלו האופציות היחידות שעומדות בפני גברים כיום.

למה לא קיימת יותר האופציה להיות ג'נטלמן?
למה אין את האופציה להיות שוויוני?
באמת מעניין אותי לדעת איך הגעת למסקנות האלה...

לי אישית מטרוסקסואליה לא עושה את זה
ובמטרוסקסואליה אני לא מתכוונת לגבר שדואג לנקות את הפנים שלו עם משהו קצת יותר רציני ממים וסבון נקה 7.
זה דווקא עניין של הגיינה.

אבל כשגברים מתחילים להוריד שערות גוף ולהתלבש עם חולצות של כוסיות. לא יודעת, לא אוהבת...

נשמע שמתחבא בדבריך כיוון
דרך להוביל את הנשים כדי להציל את הגברים

שוביניזם מוסווה איז איט?
שליטה מלמטה?

למה אתה חושב שאלו האופציות שיש לכם?

(וכן, בטח התנערות מאחריות - גברים אלופים בזה!)

נישלט וגנטלמן​(לא בעסק) - אם יש בדברי כיוון, אזי אני עוד לא גיליתי אותו לצערי
אבל מה שקורה הוא שרובנו בסטגנציה
מנסים להבין את מקומנו בעולם מבלי manifest destiny מוכתב וידוע מראש
שוביניזם מוסווה הוא לא שונה משוביניזם גלוי, הוא יכול להיות יותר נחמד אבל לא יותר מזה