שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שונות

מוזמנים להקליק על השיר. לי זה עולה יותר.
לפני 22 שעות. שישי, 23 באוגוסט 2019, בשעה 12:06

שאלה לגברים שביניכם : נשים יכולות להמשיך לקרוא. האם נתקלתם בנשלטת או סתם אישה ונילית מהקופסה שלא אוהבת למצוץ זין? מכל טרדות העולם האופפות אותי ובעודי בעיר האורות חשבתי שמעולם, אבל מעולם, לא נתקלתי באישה שסירבה למצוץ לי את הזין. אני משער שההתלהבות שלהן מהזין שלי היא כלפי כל עלמא. אוחח עלמה.

ברור שהזין צריך להיות מחובר למישהו נחמד שיש עמו חיבור.
אף אחת לא סרבה למצוץ כמשהו עקרוני. היו כאלה ש"סרבו" אך ראשן נדחף והשאר היסטוריה.
אה סליחה חוץ מאחת. וגם היא לא סרבה למצוץ אבל התנתה את הפעולה בלבישת קונדום על הזין.
אני חושב שהאפיזודה הזו היתה הרבה יותר גרועה מהסצינה בה ממש לפני שדחפתי לה את הזין לכוס היא אמרה לי "רחצת ידיים"? 
לזין שלום. 

 



לפני יום. חמישי, 22 באוגוסט 2019, בשעה 17:11


אני בסדר. אין לי עוד דרך לומר את זה

 בסדר זה סבבה. זה 8 כזה לעיתים או 7 לעיתים 9-10 אפילו. רוב הזמן 7. השקלול הסיזיפי של החיים.
 זה לא הכי טוב או לא הכי רע.
 אבל זה משקף די טוב
 שום דבר לא קורה או קרה. 
 אני נלחם בריקנות של החיים שלי. לא יודע איך להסביר את זה. הגייסות שלה מתדפקים על החומות שלי
הם מנומסים בינתיים.
 אין לי חיים ריקניים. היא אומרת שהחיים שלי ממש לא משעממים. יש לי חיים עבור שלושה אנשים. אבל יש לי מחשבות ריקניות שזה אפילו גדול יותר מחיים ריקניים של ממש. 
אדם יכול להיות ריקני כל חייו אבל להיות נקי ממחשבות ריקניות. אני באמת מקנא באנשים כאלה.  
 מחשבות כאלה שאין תכלית לקיום המין האנושי. שלי ושל כולם. אין הבדל באמת ביננו ובין חיידקים למעט התודעה. 
והלוואי ולא היתה התודעה. כי אם לא היתה, אז לא הייתי חושב מה המטרה שלי בחיים? ואני יודע שאין מטרה. ושלא תגידו לי שהמטרה היא להביא צאצאים. זה נכון אבל די עצוב למי שיש לו תודעה כוזבת של חיים.
 אין מטרה למעט קיום החיים עצמם? בכל תנאי?
הריצה מרחיקה את הגייסות המתדפקים על שורש ליבי. 
הכי נורא זה הגיס החמישי
מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. 
תקיעות כזו. משבר גיל השקר כלשהו, שום דבר "אשר שווה למות למענו"
ובו זמנית "הכל טוב"
כי זה לא דיכאון. אבל זו תחושה מוזרה בהחלט. אף פעם לא חוויתי אותה. משהו של הכרת המציאות נוכחה ואפילו לא עצב. סתמיות.
ומחשבות על החיים בעקבות כל מיני מתאבדים לאחרונה. האם הם גילו משהו שאנחנו לא מבינים אותו?
ופתאום קלטתי שאף פעם לא כתבתי מכתב התאבדות. לא יצא לי.   
אז הנה מכתב : יקיריי בהווה, נשחטותיי בעבר. תודה לכם שבאתם ללוויה שלי. דאגתי שהיא תהיה בחורף. לוויות בחורף זה נחמד יותר. אתם וודאי המומים. חלקכם אומרים לעצמם בלחש תוך כדי שאחרים מספידים אותי משהו כמו"הוא היה טיפוס מהורהר ומעט מלנכולי, זה לא מפתיע אותי". אז נכון אני מעט מלנכולי. אבל לא יותר מכם. אני יותר חושב מכם זה נכון, לצערי.
בחרתי במעשה הזה כי קצתי בחיים.
לא בגלל שאני בדיכאון. החיים שלי טובים. מי שמכיר אותי ממש טוב יודע עד כמה. אני אוהב את אשתי ואת ילדיי. אני חושב שזה היה מיותר להביאם לעולם אבל מרגע שהגיעו אני מנסה להיות אבא הכי טוב שאני יכול. אני נמצא בנישואין פתוחים. אהבתי כמו שאחרים לא יאהבו גם אם הם היו חיים 400 שנה. את המשפחה וגם לא את המשפחה. ואוהבים אותי. ויש ריגושים ורגשות. זולים ויקרים. לך ולסובבים אותך. הכי חשוב שאוהבים אותך. כל מיני אוהבים אותך. כל דיכפין. ייטה ויאכל ממך. ואתה תאכל את הארץ והארץ תמשיך להיות רעבה, כמוך. ארץ רעבה. כוס אמא של הארץ. הארץ הטובה. הגדר הרעה.  
אני לא ריקני. אני מלא ממש. אבל אין לי ליבה. אנשים חסרי ליבה הם בודדים. ליבה היא לא ערכים. אני איש ערכי מאוד. חוץ מכמה מעידות קטנות. אני למשל כותב כל יום בדם נפשי את המלים "לא בגדתי" וצוחק שהיא התחילה. 
לא קרה כלום שגרם לי לעשות את זה. באמת.
אלו חוסר התכלית והתוחלת של החיים.
מכאן הכל ידרדר ואני רוצה לפרוש בשיא.
הבדידות הזו. אני מרגיש כל כך בודד. הכי בודד בעולם. אני שמצליח לייצר כזו אינטימיות עם אנשים שמעידים על כך באוזניי (אחרת לא הייתי מאמין). הסודות שלכם ילכו איתי לקבר. ועוד איזה סודות. כל חיי אני מתורגל בשמירת סודות. של חיים ומתים. מה הסוד שלי? הלוואי והייתי יודע.
החיים יפים מחד וסבל מתמשך מאידך. כך קורה ששני הקטבים מאיינים אחד את השני ומתקבל "אפס". לא בשר ולא חלב או לא חטיף אגוזים (מעושר B 12ׂ) ולא מיץ חיטה. עבור הטבעונים שביננו.
כל יום דומה למשנהו. עבודה, שיחה משמימה עם מישהו משעמם תחת. הנהון.
מדיי כמה שנים אני מכיר מישהו שזו זכות להכיר אותו. זה לא קורה הרבה.
אני יודע שזה הכי אגואיסטי בעולם להתאבד, אבל אני תמיד הייתי כזה. 
ילדים יקרים שלי, תסתדרו. חסכנו לך לפסיכולוגים. הם לא יעזרו לכם אבל תלכו. הם רק יגרמו לכם לפתח בהם תלות, תוך שהם יאמרו לכם שזה תהליך ואי אפשר לעזוב כעת ורק בעוד תקופה תראו תוצאות. תזכרו שהם רק כלי עזר. את העבודה הרבה תצטרכו לעשות אתם. חלקם באים לתקן את עצמם. גם את זה הם בקושי מצליחים. ובעצם, לתקן את עצמך יותר קשה. את המטופלים קל יותר.
אתה יכול להיות מומחה לזוגיות והנישואין שלך יהיו כישלון קולוסאלי. אני קוקסינל. לכו תזדיינו עם הפוליטיקלי הקורקט הזה. אין לי שום דבר נגד טרנסיות, אבל ככה הייתי מדבר שנים, אז למה עכשיו אחרי שאני מת אני צריך להיות עם פה נקי. אחרי שלכלכלתי ככה.
מי שמתאבד הוא אגואיסט אבל הוא גם בדיכאון או במבוי סתום והאופציה הזו נראית לו לגיטימית והפתרון הכי טוב שיש.
אני לא מצטער על זה שאני מת עכשיו. אין יותר סבל. אין יותר כיף. 
זה פתרון לגיטימי.

 

 


עשיתי את התרגיל המחשבתי הזה בראש בעקבות הדביל שהתאבד. חשבתי מה יקרה אם אני אמות? האם אופציה של התאבדות עכשיו בחיים היא לגיטימית עבורי? זה היה תרגיל מחשבתי מפחיד. אומנם אני מחזיק בדעה שהחיים לא קדושים ומלאי קשקושים ואם אדם חולה במחלה סופנית לדוגמה, אז אני רואה בהתאבדות משהו לגיטימי כדי שלא יסבול. מצד שני, גם החיים עצמם כקונספט הם עניין סופני.  
לפני שאתם מאשפזים אותי עם "הוא צריך עזרה" אז אני מודיע שאני בוחר בחיים. ממש ו"בחרת בחיים" באמת כל הכבוד לי. מצעד החיים הבלתי נסבלים והטובים. מי שרוצה להתאבד שיתאבד. 
יש לי כל כך הרבה סיבות לא להתאבד.
עיקרית אחת היא המשפחה שלי. 
אני לא רוצה לצער אותם ולגרום לילדים שלי צער ובלגן.
עיקרית נוספת היא אני. מעניין אותי לאן אקח את עצמי. האם אתגבר על כח האינרציה, הפחדים הישנים, האם אעשה שינוי בחיי. מתי אמצה את ההווה המסעיר הזה?  ואמצא את ההווה שיעשה לי אולי פחות כאוטיקה וריגושים אבל שקט נפשי. 
ברור שלא להתאבד. בשום מצב נפשי. כי זה פחדני ואני לא פחדן. גם אם אשקע בדיכאון עמוק אבקש עזרה מהסובבים אותי ומעצמי.


החיים יפים, מעניינים ומאתגרים במובן החיובי שלהם. 
החיים גם ריקניים והם גם חרא אחד גדול. לא משנה כמה כסף יש לך או כמה ריגושים אותה אוסף בדרך למטה או למעלה.
הבעיה העיקרית בחיים האלה היא הבדידות. לא במובן שאין לך חברים, אלא שאתה באמת בודד בעולם הזה. אדם כלוא בתוך עצמו. ישנה מחיצה אפילו בינך ובין הקרובים אלייך. זה לא אומר שאתה לא אומר להם את האמת אבל עדיין אתה מרגיש בודד.

בעיה משנית היא בני האדם שסביבך. בני אדם באופן הפוך למה שאנשים חושבים גורמים לאנשים מסוימים לחיות בבדידות.  
נחלשתי והתאבדתי כביכול ויצאתי מחוזק.

טוב אני חושב שדי הוצאתי את המחשבות הללו. 
עכשיו אני צריך להכאיב למישהי.

לתת שירות.


אני לא מעודד, אבל למי שרוצה בכל זאת : 

  

 

 

 

 



לפני יומיים. רביעי, 21 באוגוסט 2019, בשעה 14:20

לאחר כמה שנים בכלוב אני יכול לומר שהמזל הכי גדול שלי בהקשר של בדס"מ הוא שלא כל מי שפניתי אליה רצתה אותי. 
בכל שלב ומכל סיבה.
מתאר לעצמי את המצב שכל מי שאני פונה אליה רוצה אותי וזה בלתי נסבל מכל כך הרבה בחינות.

לפני 6 ימים. שבת, 17 באוגוסט 2019, בשעה 19:26

 
מה איתנו באמת? הלאה ההגדרות.
 

ידוע לכל ששולטים שולטים בכל. בחיתוך הדיבור, בעוצמת הקול, בנשלטת שלהם, בגבר שהם מביאים לעיתים לזיין אותה, באוכל שהם מכניסים לפה ואפילו ברגש. שליטה מוחלטת. הם גם שולטים בכמות האלכוהול שהם שותים.

"אחרים"? אצלם זה סיפור שונה לגמרי. "לא בעסק"? עליהם בכלל אני לא רוצה להשחית מלים. 

בשבוע שעבר שתיתי יותר מדיי אלכוהול. השיא היה בחמישי אצל חבר. היה מעניין ורווי ויסקי. אני בן אדם שאוהב לשלוט בחייו. שבוע של יותר מדיי אלכוהול מדליק לי נורות אדומות.
אני בן אדם עם כח רצון גדול מאוד. אני קם שלוש פעמים בשבוע ב-05:20 (לא מגלה את השעה המדויקת ממש) ואני מווסת כל דבר בחיים שלי. בקרה תמידית, בקרת נזקים. 
אז ידעתי שבארוחת שישי אין מצב שאני שותה אלכוהול. אמרתי את זה גם לאשתי שמלמלה לי משהו שלא שמעתי. זו טכניקה ידועה שלי להכריז כדי להתחייב לדבר. כך אתה לא מתחייב רק לעצמך, אלא גם לאחר.
בארוחת שישי, למזלי, לא הגישו אלכוהול, ולא הייתי צריך לבחון את החוסן הנפשי שלי. להעמיד את עצמך למבחן ולהיכשל זה הכי נורא שיש.
למזלי הוגש יין. לא אלכוהול.

שתיתי כמה כוסות על בטן ריקה והייתי מרוצה שעמדתי במבחן. 

לפני שבוע. שישי, 16 באוגוסט 2019, בשעה 16:44

היום הייתי בלוויה של מישהו. לא הייתי הולך. באתי בגלל אשתי. להיות לצידה.

אמרו עליו הספד כמו שתמיד אומרים על המת.
ההספד היה טוב. היו הרבה דמעות. ויזע. היה 38 מעלות. ללא דם. ואמרו שהוא היה אדם עדין וטוב.
הוא התאבד והשאיר ילד מתבגר בלי אמא שנפטרה לפני שנים ובלי אבא. 
הכרתי אותו שנים.

הוא היה תמיד אגואיסט מסריח.
מצווה לדבר טוב על המת. וכך התנהגויות נלוזות, לא מוסריות, אגוצנטריות מושתקות והקרבנות ממשיכים במצוות הדת להיות קרבנות.

עפ"י הדת האדם מת ואף אחד לא יכול אפילו להתעמת עם העוול שעשה בחייו. כי אסור לדבר על המת. רק טוב.

  
יהי זכרו לא ברוך.

 

לפני שבוע. חמישי, 15 באוגוסט 2019, בשעה 14:38

אין מה לעשות.שיחה של 30 דקות עם אישה נבונה שווה שיחה של ערב שלם עם גבר או אפילו שיחות של חיים שלמים עם גבר. ולא משנה אם הוא חבר שלך מליון שנה. 
בני אדם לא יודעים להקשיב. גברים עוד יותר לא יודעים להקשיב. גברים עם הפרעת קשב וריכוז לא יודעים היכן הם בכלל.
"אחי, אתה בא לבירה". אז אני בא. והוא אשכרה צודק. אני בא לבירה. וזהו. שזה טוב לפעמים. רק לבירה. אבל לא תמיד. יושבים שעות. הבירה נגמרת. אז אני מבקש גם ויסקי. ושום דבר לא עובר. ביננו. ההוא מספר על הנשלטות שלו, שתקע את ההיא ועומד לתקוע את זו. זה מספר על הטיול שלו. השלישי נשפך ממש בהבעת רגשות : "כן אחי, באסה"...... פאוזה ארוכה. לא נגמרת.... שתיקות כבר לא מביכות אותי. אני לא עובד אצלכם, אנשים שלא יודעים ומתאמצים להחזיק שיחה. סבבה נשתוק. תראו מה זה שאתם לא מייצרים מלל. יאללה.... אחלה.....שתיקה....  
 אני מספר קצת עליי ואני אשכרה רואה שהם לא מסוגלים להכיל את זה. על הפרצוף שלהם כתובת אש : "מאיפה בא לנו, זה". אז אני סותם. 
אישה חכמה היתה נותנת לך 4 זוויות שלא חשבת עליהן בכלל. החבר הגבר אומר לך "וואלה אחי". עם פה חצי פתוח וריר דמיוני, כמו קורי עכביש, שמחבר בין השפה התחתונה שלו וכמעט עד הזין. 
עסוקים כל הזמן בעצמם לראות ולהראות את הזין הגדול או השואף להיות גדול שלהם. ההוא מזיין. ועוד רזה. ארגז חול. עם מלא חרא של כלבים שהעירייה האימפוטנטית לא החליפה שנתיים אולי.
כן כן. ברור. זו הכללה גסה.
 לא כל אישה ולא כל גבר.  
אבל בעקרון נשים יודעות להקשיב. 
או שהן כה מתוחכמות שהן עושות כך שתחשוב שהן כאלה. 

 



לפני שבוע. רביעי, 14 באוגוסט 2019, בשעה 14:55

חוקי הלייקים. (רשימה חסרה בהחלט)

1. אסור לעשות לייק למישהי שנפרדה מהחבר שלך כדי לא לפגוע ברגשות שלו.

2. אסור לעשות לה לייק כדי שלא תחשוב שאתה מעוניין בה.

3. אסור לעשות לה לייק אפילו אם אתה מעוניין בה.

4. אסור לעשות לה לייק. אתה מעוניין בה? אז מה, תאונן במקום.

5. אסור לה לעשות לך לייק. מה אתה לא מבין? מה אתה מפגר? כן. לא רוצה להבין. מה שאסור לאחרים, מותר לי. שיתמודד. האמת או שקר כלשהו ינצחו. 

6. מותר לעשות לייק לכל כוס חדש או ישן שמעלה תמונת צומי. 

7. לייק לפוסט רגשי הוא לא "חזק" ומשמעותי יותר.

8. לייק לפוסט רגשי הוא לא חזק ומשמעותי יותר מלייק לתמונה עם ציצי כי גם הבעת רגש הפכה להיות בנאלית.

לפני שבוע. שני, 12 באוגוסט 2019, בשעה 09:34

 

אני חושב שאני היחיד שעושה לה לייק ולא רוצה לזיין אותה. כלומר הייתי רוצה או זיינתי אבל הלייק שלי הוא טהור. זייני וליבי שווים. ברוכים השבים. דרך צלחה לטסים. המזוודה תגיעה בנפרד, עוד יומיים.

לראות עדת לייקים שרוצים לזיין את הכוס המוכר שלך יכול לעורר פלצות בבחור קנאי לשעבר כמוני. אבל אני מפרק כאב למנות קטנות. כאלה שאפשר לבלוע. בכלל ממליץ לכם לפרק כאב למעות ספורות.

 אל תתנו בחיים לאף אדם לטלטל אתכם.

אמרה לי את זה מישהי פעם. כשטולטלתי כמו לולב ממישהו. היא הסתכלה על הפנים המטולטלות שלי ואמרה לי : "אל תתן לאף אחד לטלטל אותך". בדרך כלל משפטי בתי כלא וחקירה הכוללת טלטול לא עושים לי את זה, אבל המשפט הזה שיכול היה להיחרט על דלת שירותים ציבוריים כמטבע עובר לסוחר או למחרבן טלטל אותי. מאז אני שואף לא לתת לאף אחד לטלטל אותי. ולא משנה מי.

אני אומנם יותר רגיש ממרבית האנשים אבל עם אחלה מנגנוני בקרה והגנה. וכשיש יותר מדיי כאב הם נכנסים לפעולה.

גם הכבוד העצמי שומר עליי היטב. 

לכן, קשה לי לראות מראות של התפרקות של כאלה שחוו אהבה נכזבת או כאלה ששמים את יהבם בכוס ומיוחד ככל שיהיה. זה פאטתי בעיניי. חסר עמוד שדרה, נלעג, גרוטסקי. יש מישהו שממש בא לי לתת לו מכות. לפוצץ לו את הפנים במקום אינטרוונשיין ארוך. כי אין לי זמן לזה. ומצד שני אם הוא לא יעבוד על עצמו מבפנים גם פיצוץ פנים לא יעזור לו.  

אנשים שהאושר שלהם תלוי באחר נידונו לכישלון של האושר שלהם.

אפילו אהבה לא יכולה לספק אושר לאורך זמן.

האושר מגיע אשכרה מבפנים, דבילים.

ואם אדם הוא כלי שבר או כלי ריק הוא לא יכול להיות מאושר.

אני לא טוען שאין לי מחשבות ריקניות על החיים ועל תכלית או חוסר התכלית והתוחלת של החיים המזוינים האלה, אבל אני עצמי דואג שלא אהיה ריק ושלעולם לא אפקיד את האושר שלי בידיו של מישהו אחר.

נשלטת למשל שכותבת שהשולט שלה פירק והרכיב אותה מחדש משל היתה שולחן איקאה, להקיא עליה, או שחייה אינם שלמים בלעדיו או שהוא השמש והעמים שלה, תיוותר עם שוקת שבורה כשהוא יחליף אותה במודל צעיר יותר כמו שמחליפים רכב. 

אם החרא מגיע מבפנים אין סיבה שהאושר לא יגיע מאותו מקום.

אבל בשביל זה צריכים להיות מלאים במשהו או אפילו מלאים מעט בו.

ולהיות מלא במשהו זה כבר סיפור אחר ומורכב. 

לפני שבועיים. שישי, 9 באוגוסט 2019, בשעה 11:06

יש לי אירוע בריתה היום. חבר או יותר נכון עמית לעבודה. הוא דווקא יחסית בסדר אבל עדיין זה יום שישי. זמן הזהב.

אירוע מאוד מרגש. עוד יצור אנושי נולד לעולם המזוויע הזה. לא שאלו אותו אם רצה להגיע לעולם אבל ההורים הביאו אותו כתוצאה מיצר, אגואיזם צרוף של הטבע האנושי, נורמות חברתיות, וגנים האחראים על המשך המין האנושי. דחף לצאצא משלך. בעעעעעע. 

ההורים נרגשים ולא יודעים שהסיכוי שהילדה שנולדה תהרוס להם את הנישואין יגדל ככל שהיא תגדל והם יזדקנו.

אף אחד לא רוצה לבוא וכולם מקללים בסתר ליבם את הבן זונה שקבע את האירוע ליום שישי בצהריים ולא ביום רגיל ב13:00, זמן שניתן לצאת מהעבודה.

כמה זה נורא להבריז לאחר שאישרת את ההגעה לאולם האירועים?

 

יש מישהו שרוצה ללכת במקומי?

או כמו שהשולטות הקמצניות במסווה של נצלניות כותבות כאן : "דרוש נשלט/עבד (יכול להיות גם לא חטוב) לאירוע להיום בצהריים". 

 

 

 

לפני שבועיים. חמישי, 8 באוגוסט 2019, בשעה 11:55

מה אתה עושה כשמישהי אוהבת אותך ואתה יודע שאתה מזיק לה?

עוזב אותה לנפשה? ו"כשאתה אוהב מישהי אז שחרר אותה".

ואני מספר לעצמי סיפורים.

שלא הפעלתי עליה שליטה, למרות שיכולתי לעוף איתה.

שהיא יכלה לעוף עליי עוד יותר אפילו, אם הייתי יותר "נחמד" או יותר תקשורתי.

יש נשים ולא משנה כמה הן וניליות בלטה או בדסמיות נרצעות מהקופסה, שאתה יודע שאתה יכול לעשות להן הכל. שהן ה"כלבות" שלך. לא אני השתמשתי במושג הזה. אני נגד דימויים של בעלי חיים לנשחטות. אני אוהב אותן בנות אדם. כלבה זה משעמם. "לכי תביאי. "ארצה". מריירת לא מריירת. פבלוב מתהפך בקברו. מה אנחנו משחקים גן חיות?

ומה שגורם לך לא לעשות את זה הוא "המוסר". בעצם מירוק של מוסר.

כי אם היית באמת מוסרי היית משחרר את האישה החכמה הזו. ואני? אני לא רוצה לעזוב כי אני מרוויח כאן.

ומי מוסרי כאן? זה שאכלו לו שתו לו בגועל נפש או שזו שנפגעה והוא לא מודע שפגע? 

היא שואלת אותי למה אני מזלזל באהבה? אני אומר לה שאני לא מזלזל אלא טוען שאנשים נותנים לה כח יתר. כאילו היא המנוע של העולם. אולי זה טוב לאגדות. אבל תקשורת, כבוד, וויתור והדדיות חזקים יותר ממנה לאורך זמן. ואל תזיינו לי את המוח על ההבדל בין אהבה להתאהבות. אתם צודקים. התאהבות זה חרא כימיקלי. כי תראו מה קורה לאוהבים : ההיא שהיתה כלבת מזחלת שלג והוא היה מצליף בה בכפור והוא היה מאסטר הדורות בעיניה. וכעת? רואה בו כצל של ילד מפוחד. והסיפור חוזר על עצמו כל הזמן.

נשלטות שמאדירות את המאסטר דה לה שמטה שלהן ואח"כ שנת שמיטה. לא זורעות, לא רוצות אפילו לקצור, בקצירת האומר אני אומר שנשמטת להן הלסת על כמה שהוא גרוע בראייה לאחור.

אז אני מעדיף להיות זה הבינוני בשליטה או לא בכלל ובכל דבר אבל להישאר בעיניה כמו שהייתי : בינוני למהדרין אבל לא ילד מפוחד שאסור לו להחזיק שוט או להיות מנטלי רחמנא ליצלן. שלא תשחיר אותי. אחרי מות.   

המין האנושי פתטי. אני בן אדם. המסקנה : גם אני.  

אבל היא אומרת שגם היא מרוויחה וזה עוזר לי למצפון. שהיא לומדת ממני, רוכשת כלים. גם הקופים למדו להשתמש בכלים. כלי שבר. ואז התפתח ההומו סאפיינס. היצור הכי חכם שהתהלך כאן. זה שיכלה את עצמו עוד מעט.

ואני באמת לא יודע מה לעשות. לשבור שבר? ללכת מארץ כנען למצרים? רק בשביל הקטע? כאילו האסמים שלי אינם מלאים. מלאו אסמנו בר וייקבנו זין. 

 לעשות את המעשה הנכון? או להמשיך להיות חרא בזעיר אנפין. 

חרא של גדלות. נפש. נפש האדם רעה וגם טובה מנעוריו. לא כולל חארות המקצועיים שנולדו קקות. 

ומהו בכלל המעשה הנכון? 

כוס עמק החיים האלה.

ואני כולה רציתי לסשן ולזיין אותה.

מה שיצא הוא שזה הזיון הכי מורכב ויקר בעולם שהיה לי.