אני הולך ונעלם
נמוג בחזרה אל אור הגיהנום
הבנאליות שברה אותי
השימוש חסר האחריות במילים
הבריחה מאחריות
הבריחה ממחשבה
אני מסתכלך על העולם שלכם
ותחושת זלזול וגועל ממלאת אותי
זאת לא אשמתכם אני יודע
זאת אשמתי בלבד
אני רוצה יותר מידי
ואולי אפילו רוצה לא נכון
אוזני אינם רוצים לשמוע שוב את אותם משפטים שחוקים
את אותם התירוצים
עיני אינן רוצות לראות שוב את אותן דמויות מטושטשות
את אותם השקרים
איך זה שלא נמאס לכם מעצמכם ?
מהפחדים שלכם
מהדמויות העלובות שאתם מציגים בפני
בפניכם
כן סביר להניח שאתם בסדר
וזה אני המשוגע
הרי זה אני שכבר לא רוצה יותר כלום
לא ממני
לא ממכם
עומד בלי עולם
בלי שייכות
מהמר
האם לצלול שוב לתוך הזוהמה
האם לעצום עיני שוב אל מול הכחש
האם לנסוק למעלה
אל תוך הבדידות האינסופית
לבהוק באור הבדידות
צללים אני רואה
דמויות דהויות
עצמים מטושטשים
מושגים ללא תוכן
הלא כלום ממלא את עיני
די
היו שלום
נתראה בגהינום
לפני 14 שנים. 21 באוגוסט 2010 בשעה 9:55