שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחיל לנשום

לפני 4 חודשים. שבת, 27 ביולי 2019, בשעה 23:10

היי,

אסיר לרגע דאגה מליבך שאין איזו מטרת על מלבד הצורך שלי לעשות שלום ולפרוק אשר על ליבי והגיע הזמן כי ממש כבד לי.

לא זוכר כמה זמן עבר מאז שהלכת או יותר נכון מאז שביקשתי אותך ללכת.
או מתי דיברנו בפעם האחרונה, אני רק יודע שלא שכחתי כלום והכל אצלי עוד טרי, לפחות בגוף.
אני זוכר שפגעתי ואני עדיין חי וכואב את זה.
זה טרי כי מעולם לא נתתי לך הסבר אמיתי כלשהו. פגעתי ואיכזבתי מבלי לתת באמת סיבה.
שיקרתי וירקתי אש עליך אמרתי דברים נוראים שאין שבוע שאני לא חוזר בהם.
יש בי רצון ענק להסביר את עצמי או לפחות לנסות.
לומר לך שנבהלתי מכל הסיטואציה ורק הרגשתי צורך עז לברוח או לכל הפחות להרחיק אותך.
לברוח מהצעד הבא.
לברוח מהתחייבות לעתיד איתך.
לברוח מהנסיך שלך, מהחיים בקיבוץ מהבלאגן בדירה אצלך.
לברוח מהגרוש המוצלח ומהעין הבוחנת שלו. מהתפקיד הענקי הזה שהרגשתי עצמי מנסה בלא הצלחה להיכנס אליו. לברוח מאקסים שהקדישו לך שירים.
לברוח מהחיוך הענק והחם שלך. לברוח ממך.

חשבתי שלהתרחק ממך יעשה לי טוב.
אמרתי לעצמי שאני מתפשר מהר מדי, לא בגללך חלילה! בגלל כל החבילה.
ניסיתי להקל על עצמי במשהו שאפילו לא ידעתי להצביע עליו. סיפרתי לעצמי שאני צריך מרחב וחופש ושאני לא רגיל לתת דין וחשבון לאף אדם. סיפרתי שאנחנו דומים אך שונים מאוד.
חשבתי שאין לי סיכוי להשתוות לגרושאבא באף פרמטר (המצאתי מילה חדשה). שתמיד אהיה אאוטסיידר במשפחה היפה שלך. שאני נוף זר בסביבה אצלך "לבן בחלום שחור" רק ההפך. ושאין לי לאן לחזור.
אמרתי שאת גדולה עליי בכמה מונים.
אשכנזיה יפה מבית טוב. ושאני ערס שתיין ועצבני מחדרה. עירוב של איזה חצי מזרחי שמנסה להכניס בך קצת זיקה למסורת תוך כדי שאני מרגיש הכי רחוק שאפשר ממנה.
סיפרתי לעצמי שאני נמשך רק לנשים דקות גזרה, כאלו שאני יכול להניף באוויר..
סיפרתי שאולי בכלל יותר תתאים לי בת זוג רווקה. אחת כזו בלי הרבה היסטוריה שלא עברה כברת דרך ארוכה . אחת כזו צעירונת ושנהיה קצת תמימים ודומים, ונתפתח ביחד ממש מאפס..
כל הזמן הזה מתנגן לי "תפוחים ותמרים" של קלינשטיין. ואיך שהייתי רוצה לנחם אותך ותוך כדי אני זה שפגע. שנאתי את עצמי על כך.

סיפרתי לעצמי המון דברים, שזה די בסדר, לא? כי לכולנו יש פנטזיות או דמיונות, לא כך??
אז סיפרתי..
אבל לחלק גם האמנתי ויותר גרוע חלק מהם יריתי עליך כמו חצים בוערים.
רוב הדברים שסיפרתי לעצמי היו רק סיפורים של למה לא. ולא באמת עצרתי לחשוב למה כן.

איך שהיית מחבקת אותי אחרי יום עבודה ומסניפה את כולי דרך החזה.
איך שאת היחידה שהצלחתי לישון לידה.
כמה שהיה לי חשק ליצור באותה התקופה.
איך שהייתי רגוע ובשליטה. לומד מתפתח ומתבונן מהצד עם פחות כעסים.
איך שנהנתי לבשל איתך ולהיות בבקרה על מה נכנס לי לגוף חוץ מבירה קרה.
כמה טוב עשה לי שיש לי אדם בעולם הזה שאני דואג לו והוא תחת חסותי.

אגב, כבר שנתיים שלא נכנסתי למיטה וחדר השינה הפך למחסן.

במקום השידה שאהבת הכנסתי אופנוע.
במקום מצעים נקיים נערמו בגדים.
ולא משנה כמה החלפתי והוספתי נורות המשיך החלל להישאר חשוך.
עד שנשברתי ויצאתי מאותה הדירה.

עם הזמן שעבר ניסיתי לגבש מחשבות על המהלכים שלי. וכשאני חושב על זה אני מגיע לכל מיני תובנות.
אולי זה מנגנון הגנה של בן יחיד לאם חד הורית, שעדיין ילד במובן מסויים. אחד כזה שמעולם לא ראה זוגיות ושיתוף אמיתי, שמעולם לא למד להעניק ולחלוק לאהוב ולזהות דבר אמיתי מהו.
או של מזוכיסט ממוצע שברגע שהוא מרגיש טוב מתחיל לגרד לו בכל הגוף.
עדיין לא הצלחתי להצביע על הנקודה הספציפית ההיא.

אבל את לימדת אותי הרבה. גם אם לתקופה קצרה יחסית.
גם כשהייתי קשה ונוקשה עדיין הצלחת לחדור את החומות. ללמד אותי דחיית סיפוקים, למתן את עצמי, לנשום!
ובכלל עצם זה שהרגשתי אותך לצידי היה הרבה מעבר למה שהכרתי. וזה גם חלק ענק ממש שמפחיד אותי היום.
למה עליי לשאוף כרגע..? לייחל?

לפניך לא היה לי כלום. אף אדם לא ריגש, ערער ונגע בי כמו שאת.
מאף אדם לא נפגעתי כמו שנפגעתי מאיך שפגעתי בך. זה בטח שנשמע מוזר, אני יודע.

כשכתבת לי "אני סתם אחת שפגשת בעבר וסבבה איתך" זה היה מקולקל ברמות אחרות.
דפוק כל כך שירדו לי דמעות. האם לא שמת לב לשינוי שהתרחש בי לצידך?
אולי ניסית להקל עליי במשהו ולהיות משוחררת כי אמרתי לך שהשיחה כבדה עלי. אבל אני לא יכול שלא לחשוב על כך שאולי יש בך איזה צד שמאמין בזה. ואם כן אז את רחוקה מאוד מהאמת.

אני כל כך מנסה לצנזר עצמי במילים ותאורים
על כמה קשה לי עם איך שהמצב עד כה.
כי זה לא באמת עניינך וגם יהיה די אגואיסטי ומעורר רחמים מצידי.
אבל הייתי בנתק מוחלט ומה שהייתי צריך לעשות זה להעמיד את הדברים על דיוקם.
והנה, שנתיים אחרי אני עדיין מתקשה לדבר ומתמלא זיעה בכל הגוף.

אבל אנסה בכל זאת להעביר לך משהו.
אני זוכר שיעור תנ"ך בבית ספר, כשהייתי ילד,
בו סופר על אברהם אבינו, שחיפש זוגיות ליצחק.
וזה הלך בסגנון של.. התתני לי מים?
אמרה שרה אתן לך וגם אשקה את הגמלים שלך..
משהו כזה. אני לא זוכר בדיוק..
ואבל כך הבין אברהם שזו אישה טובה.
ואני בתור ילד קטן הבנתי שזו בת אדם עם לב גדול. ושזה הדבר הנכון בשבילי לייחל לו.
ככה ראיתי אותך מהרגע הראשון, לא הכרתי דברים כאלה מעולם.

את לב ענק, את החיים עצמם, את סופיה לורן וליידי גאגא. אמא גאה וקיבוצניקית מקועקעת.
את שונה ומיוחדת, את כל מה שטוב כאן ביקום.
אני אחד שלא אוהב את עצמו וכתוצאה מכך לא מסוגל לאהוב אף אדם.

אני מתנצל ומבקש סליחה על פליטות פה כאלו ואחרות ומכה עצמי עד עכשיו.
אמן תחשבי עליי ותאחלי לי רק דברים טובים, כמעט כמו שאני לך.

את נהדרת *** מקווה ותראי רק עד כמה.