לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הצצה פנימה

אני ואני ואני ואני
לפני 13 שנים. 1 בספטמבר 2011 בשעה 17:07

"את שמה לב שאת לא נושמת?" היא שואלת אותי
"כן אני יודעת"
"ויש לזה סיבה?" היא מקשה
"כן, אם אני אנשום עמוק וארפה את השרירים אני אתפרק לרסיסים קטנים, אני מחזיקה את הכל בפנים" אני אומרת והדמעות זולגות

כבר חמישה ימים שאני לא נושמת
breathing is over estimated

פרומיתאוס - שימי לב
הכאב, הבכי והדמעות שזולגות מעצמן
עוצמת התחושות.
רשמי הכל וחרטי על לוח ליבך.
כך מרגיש רק זה שמעז לחיות .
חוויה זו אינה נופלת מחשיבותה ורישומה בחייך,
ממש כמו שהמוות חלק מהותי מהחיים.
כאב הניתוק חלק מהחיבור .
לפני 13 שנים
Cafe​(שולט) - המלח של הדמעות, זה מה שמחזיק את כל החלקים שלך ביחד.
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י