צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

man of the hour

לפני 14 שנים. 10 בפברואר 2010 בשעה 21:37

תמיד חשבתי שאנחנו הגברים נחשבים לחזקים ושאנחנו אלה "שמנהלים" את העולם.
אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שאנחנו לא מנהלים אלא מנוהלים בידי גורם חזק מאיתנו.

והגורם הזה הוא כפי שבטח ניחשתם אלה הנשים ! .

אבל זה הדבר מתרחש בתנאי אחד והוא זוגיות .
הגבר הרווק הוא חיה פראית שחיה מכיבוש לכיבוש שחושב שהוא מלך העולם והוא יודע מה הכי טוב בשבילו.
כן הגבר מנהל את עצמו יופי עד שבאה בת הזוג ומוכיחה לו את ההפך הגמור.
כמובן היא עושה את זה לאט לאט ובהתמדה עד שהיא מצליחה להפוך אותו מגבר גבר לעבד נרצע , ואני אסביר למה כוונתי :

דוגמה אחת

הולכים בקניון " אתה יכול להחזיק לי את התיק " היא שואלת (חסר לך שלא ) "בטח " הוא עונה , וכך רואים גברים מסכנים מסתובבים עם תיקים של בחורות ביד במקרה הטוב , או התיק על הכתף וידיים מלאות בשקיות קניות שלה במקרה הרע , ואין מראה יותר עצוב מלאות שני גברים או יותר שנפגשים בחנות עם תיקי בת זוגם ואפילו שאינם מכירים זה את זה מסתכלים זה על זה כשותפי גורל וכאילו מסמנים אחד לשני את ההכרה ש"נפלנו" אין מה לעשות .

דוגמה שניה :

הולכים לקנות בגדים בשבילך
אתה רוצה לבחור חולצה או מכנס , אין מצב שאתה תצא מהחנות בבחירה הראשונה שלך אתה חייב לעשות מדידות ולתת לה להחליט מה יפה לך ,ומה יושב לך יפה על הגוף "זה הצבע שלך -זה מתאים לך לצבע העור ומבליט לך את העינים
" הרי אם זה היה תלוי בנו הגברים היינו לוקחים מה שנראה לנו יפה בעין והיינו
ויוצאים בלי הרבה סיפורים.

אומרים שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה , אבל אני אחדד את המשפט מאחורי כל גבר ישנה בת זוג שגורמת לו לעשות כרצונה והכי מדהים שהיא מצליחה לתת לגבר הרגשה שהוא הגיע לדבר הזה בכוחות עצמו .

ושאתה נשוי שם זה מתגבר כי יש "מטלות " שצריך להעשות .
ניקיון ,להוריד את הזבל (ושהיא אומרת לך את זה אתה לא יודע למה היא מתכוונת).

והכי גרוע זה קניות בסופר .

מי מאיתנו לא ראה גבר עומד שעה מול מדף בסופר חסר החלטיות ,עד שהוא מחליט - להתקשר לאישה ולשאול אותה מה לקנות ,מה עדיף , ואיזה מבצע כדאי לקנות . כן גברים בסופר הם כמו ילדים גדולים שלא יודעים איזה ממתק לבחור , בגלל זה הם יחזרו הביתה עם מה שאישה ביקשה ועוד עשרה מוצרים שלא היה צריך לקנות אבל זה נראה להם "שווה " .

עד הפעם הבאה

לפני 14 שנים. 9 בפברואר 2010 בשעה 18:13

כבר שנים שאני יוצא ונכנס לאתר תקופה פחות ותקופה יותר, ומשהו בתוכי מנקר משהו בלתי מוסבר, משהו בלתי מוגדר , שגורם לי שוב ושוב להתמכר , ולהישאב מחדש לתוך האתר .

אולי זה התמונות המגרות, אולי זה דווקא הסיפורים וכמובן גם האנשים, שגורמים לי לחזור כל פעם מחדש.

אבל מה אני משלה את עצמי - כל זה לא היה יכול להיות אילו לא היה את המשיכה לתחום ,למרות שאני לא עוסק בזה רוב הזמן זה נמצא תמיד במחשבותיי.

תמיד שאני בדיכאון או סתם בא לי להתחרמן אני נכנס וממלא את המצברים.

עד הפעם הבאה ....