*
כרוניקה של כוס תה: כוויה > כוויה > כוויה > כוויה > קר.
*
*
כרוניקה של כוס תה: כוויה > כוויה > כוויה > כוויה > קר.
*
כשג'ף באקלי עושה קאבר לסמית'ס התוצאה לא יכולה להיות פחות מגאונית
עונש בשלט רחוק. אני בירושלים, היא 3,000 ק"מ מכאן.
היה יותר מהנה ממה שחשבתי
*
"יש אנשים שנמצאים בעולם רק כדי שיהיו בו מכל הסוגים"
(קרלוס רואיס סאפון)
*
עשו לעצמם טובה ופנו שלוש דקות לראות את הקליפ הבאמת מדהים הזה של Arctic Monkeys.
צבט לי בלב גם בצפייה הרביעית.
שכחתי כמה אני אוהב את השיר הזה.
***
ירח/ נתן אלתרמן
גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת.
שָׁמַיִם בְּלִי צִפּוֹר
זָרִים וּמְבֻצָּרִים.
בַּלַּיְלָה הַסָּהוּר מוּל חַלּוֹנְךָ עוֹמֶדֶת
עִיר טְבוּלָה בִּבְכִי הַצִּרְצָרִים.
וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶּרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶךְ
וְהַיָּרֵחַ
עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ
אִתָּהּ אוֹמֵר- אֵלִי, הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה?
הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?
מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ.
שׁוֹקֵט הָעֵץ
בְּאֹדֶם עֲגִילִים.
לָעַד לֹא תֵעָקֵר מִמֶּנִּי, אֱלֹהֵינוּ,
תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ הַגְּדוֹלִים.
"אז מה תעשה לי..?" היא שואלת בקול מתגרה.
"זה תלוי גם בך", אני מתמהמה לרגע. "תתנהגי יפה כשניפגש..?"
"הממממ אני לא יודעת..." היא עונה בקול מתפנק מהצד השני של הקו. "נראה לי שלא".
"תנסי להתגרות בי בכוונה..?" אני חוקר
"ברור"
"מה תעשי..? אני סקרן"
"הממ... אני... אני... אני אתחיל עם מישהו בשולחן לידנו!"
"זהו?"
"זה יהיה לידך!!" היא מנסה שוב.
"זה יכעיס אותי ממש קצת... תצטרכי להתאמץ יותר" אני מודיע לה.
"אני אחרים לך את הסיגריות".
היא לא יכולה לראות את זה, אבל אני מרים גבה. "תחרימי לי את הסיגריות..?"
"כן, מה ששמעת", היא עונה בלי להתבלבל. "אני אקח אותן... ואזרוק!! זה הרגל מגעיל".
"את לא תגעי בסיגריות שלי"
"אני כן!! מה תעשה לי..?"
אני מחייך לעצמי. פרחחית בדיוק כמו שאני אוהב.
SPANK I'M A ME BAD GIRL???
אז ידידה שלי מצאה בבית של ההורים ספר על "אומנות הפיתוי" משנות ה 70.
יש שם כל מני פנינים כמו תחבולות להתחיל עם בנות ("אתר בחורה נאה במרכול ודרוך על הרגל שלה. כאשר היא תזדעק, התנצל והסבר כבדרך אגב שאתה מאד עייף כי אתמול חזרת משיט ארוך על היאכטה שבבעלותך"), אבל הכי הצחיק אותי המדריך לתנוחות שהם צירפו בסוף
(you can't make that shit up)
*
"יונתן כבר לא יֵדע איך ההרגשה לשכור דירה עם חברה שלו.
יונתן לא ידע מה זה להיכנס איתה לקסטרו כשיוצאת הקולקציה החדשה לחורף, וללכת לרולדין באמצע הלילה, בגשם, כי היא רוצה פתאום סופגנייה, ואתה הרי אידיוט, מעולם לא ידעת להגיד לה לא. והנה אני חושב בלב איזה מזל יש לי, שיצא לי כבר פעם להביא סופגניות בגשם.
("אם יש גן עדן"/ רון לשם)
*