ניתוח פרוידיאני ל"הקוסם מארץ עוץ" שכתבתי* כחלק מעבודה בקורס בנושא הסימבוליות של נעליים.
פרויד הזה הורס כל חלקה טובה של זכרונות ילדות :(
* כשאני אומר "כתבתי" אני מתכון תרגמתי וחיברתי ממאמרים של אנשים אחרים, חכמים יותר ממני
-------------------------------------------------------------------------------------
המסע בארץ עוץ הוא אלגוריה למסעה הנפשי של דורותי ולתהליך ההתבגרות שהיא חווה במהלכו – אך לצד ההתבגרות הנפשית, קריאה פרוידיאנית של העלילה מספקת ראיות גם להתבגרותה הגופנית של דורותי: גילויים של מיניות והפיכתה מנערה לאישה.
על פי פרשנות זו, האירוע שמניע את העלילה כולה הוא מה שפרויד כינה "הסצנה הראשונית", אותו אירוע מבעית ומבלבל בו הילד חוזה לראשונה באקט מיני בין דמויות האב והאם בחייו. אירוע זה אינו נכלל בעלילה כמובן, אך מכיוון שדורותי, דודה ודודתה חיים כולם בבקתה קטנה (ובגרסת המקור הספרותית אף חולקים חדר שינה), הוא נוכח גם בהעדרו. חרדותיה האדיפליים של דורותי, המתעוררים בעקבות סצנה ראשונית זו, מתורגמים לטורנדו (המניע את עלילת החלום), אותו עמוד-ענן שהוא אובייקט פאלי במהותו. כאשר הטורנדו נושא את דורותי לעוץ, מתאפשר לה לשחזר את אותה סצנה ראשונית באמצעות שרשרת של אירועים בהיקף מצומצם יותר, עמם היא מסוגלת להתמודד נפשית. דודתה של דורותי, אשר ניכר בחלקו הראשון של הסרט כי אינה מסוגלת לספק לה אהבה ותשומת לב כפי-צורכה – בעיה אשר לדורותי אין את הכלים להתמודד עמה בעולם האמיתי – מיוצגת בחלומה הן על ידי המכשפה הרעה מהמזרח והן על ידי המכשפה הטובה מהצפון, באופן המסמל את יחסה האמביוולנטי של דורותי לדודתה. כאשר ביתה של דורותי נוחת על המכשפה הרעה מהמזרח היא כמו הורגת את הפן השלילי באישיות של בדודתה, אך מכיוון שהדבר נעשה כביכול שלא בשליטתה אלא באשמת הטורנדו, היא משוחררת מרגשות אשם בשל כך. דורותי מתמודדת גם עם רגשותיה כלפי דודה (אולם באופן פחות דרמטי) – דמות האב בחייה, המיוצג על ידי הקוסם מעיר האזמרגד, שכל כולה מגדלים פאליים. לאחר שדורותי הורגת גם את המכשפה הרעה מהמערב, היא מביאה לקוסם את מקל המטאטא שלה – פאלוס נוסף, אשר דורותי משיבה לבעליו החוקיים, דמות האב. אירועים אלה מתכתבים עם השלב הפאלי בהתפתחות הילד, ומהווים עדות נוספת להתבגרותה המינית של דורותי ולהבנתה את מיניותה, המתגלה לה לאורך מסעה. לבסוף, דורותי אף מסייעת לקוסם להגשים את משאלותיהם של חבריה למסע ולהפכם מבובות חסרות לב או מוח לאנשים של ממש – ובאופן סמלי תופסת, לצד הקוסם, את תפקיד ההורה, ובכך מבססת את מיניותה ונשיותה.
משהבנו את המאפיינים הפרוידיאניים בעלילה, ניתן לבחון את נעלי האודם בהקשר לפרשנות זו. תחילה, חשוב לצין כי במקור הספרותי, הנעליים הן נעלי כסף ולא נעלי אודם. אמנם הסיבה לשינוי נעוצה בעיקר בכך שיוצרי הסרט ביקשו לנצל בצורה מיטבית את טכנולוגית הטכניקולור החדשנית לזמנה שאפשרה לראשונה להציג סרטים בצבע – אך יתכן כי הבחירה דווקא בצבע האדום, ולא בצבע אחר, אינה מקרית. בעולם הדימויים הספרותי, אדום במקרים רבים משויך אסוציאטיבית לדם, וכאשר מדובר בנערה צעירה – למחזור החודשי, וכפועל יוצא מכך להתבגרות מינית באופן כללי. סמליות זו מתכתבת באופן נפלא עם הפרשנות לפיה מסעה של דורותי בעוץ הוא אלגורי להפיכתה מנערה לאשה, אך נעלי האודם תומכות בפרשנות הפרוידיאנית באופן נוסף: הנעליים אינן מגיעות לחזקתה של דורותי כי היא מבקשת אותן, היא אפילו אינה נועלת אותן – הן מופיעות על רגליה באורח פלא בכוח קסמה של גלינדה, מבלי שהיא אפילו שואלת את דורותי אם היא רוצה בהן. הנעליים, כמו המחזור החודשי, הופכות לפתע לחלק מחייה של דורותי – "כאן הן נמצאות וכאן יישארו", אומרת לה גלינדה. בתחילה, דורותי מפחדת מהנעליים ורואה בהן סוג של קללה – הן הסיבה לכך שהמכשפה הרעה רודפת אחריה והמקור לצרותיה. אך כאשר מסעה מתקרב לקיצו, היא מפענחת את סודן של הנעליים ומבינה את הכוח הטמון בהן – כמו נערה מתבגרת המבינה לראשונה את הכוח הטמון בנשיותה. כך, דורותי שבה לקנזס – לאחר מסע בו התבגרה הן פיזית והן מטאפורית – כאשר ברשותה הבנה טובה יותר של עצמה כאדם וכאשה, היא אינה ילדה יותר – ומוכנה להצטרף לעולם המבוגרים.