תהיות של תא בודד

"בתור תא בודד אתה חושב הרבה" היה המסר ואחר כך גם הבהרה שזו יותר הערה מאשר הארה (כן, תא בודד הבהיר שהוא מבקש את השניה ופחות את הראשונה אבל מקבל ומעריך גם הראשונה). 

לאונרד כהן ושר על חוסר היכולת שלו להרגיש והנסיון (ומסתבר שבגרסה שהוא שר למטה הוא למד) לגעת. תא בודד יודע שבעברו, הוא ידע (לגעת, בספק לגבי להרגיש)  ומצד שני, חייב להודות שמזה זמן רב אין לו במי (במובן הפיזי) והרצון (במובן העמוק יותר). 

וכך, בלי להרגיש (רגשות חיוביים לפחות) ובלי לגעת, כל שנותר הוא לחשוב. לחשוב על למה ואיך, לחשוב על האם ובאיזה דרך, לחשוב האם כדאי והאם המאמץ שווה את ההשקעה ולא במובן הרגעי, כן, תא בודד יודע את זה מנסיון שדברים שנראו טובים בעבר נראים אחרת בהמשך. 

תא בודד בטוח שאיפשהו קיים מתג כיבוי, משהו שפשוט מאפשר להוריד את ה"שאלטר" ולכבות את הכל. בעיקר את המח (גם אם קטן ומורכב מתא בודד אחד). אילו תא בודד היה טורח לשפשף מנורות ולמצוא את הג'יני, הוא לא היה זקוק לשלוש משאלות, רק אחת, מתג כיבוי שייתן לו רק את השקט שהוא רוצה, השקט שיש לו זיכרון עמום שקיים אבל לא זוכר איך זה מרגיש. בלי סערת הברקים שמתחוללת בתוך התא השחור בראשו, זה שבולע כל חלקה טובה (כנראה שגם רעה) ועדיין נשאר רעב לעוד ומותיר רק הרגשה של ריקנות. 

תא בודד - רוצה לכבות

יומיים אחרי שהיא עזבה הגיעה התמונה. פסים שחורים, סגולים, כחולים ועוד שלל צבעים מכסים את התחת שלה כשתי וערב. 

"מזעזע", ענה תא בודד.

"מה מזעזע? אתה עשית את זה" הייתה התשובה. אכן, תא בודד זכר את הקיין בידו וכל הנחתה שלו על עכוזה. זה לא סוג השליטה שתא בודד היה מעדיף והתירוץ שלו הוא שהיא רצתה את זה.

זה היה לפני הרבה שנים ותא בודד לא בקשר איתה המון זמן. תא בודד יכול רק להניח ולקוות שהיא קיבלה את מה שהיא רצתה. 

הזיכרון הזה העלה בתא בודד עוד תהיות, גם על הצד הנשלט שלו. כן, הוא רוצה שיעשו לו כך וכך וכך. ברוב המקרים הוא קיבל את מבוקשו וחייב להודות שהוא לא יכול לומר בוודאות שזו גם הייתה הכוונה של הצד השני. 

תא בודד חייב להודות שיש לו תהיות במיוחד לגבי מישהי מיוחדת לגביו. עוד שאלה שתישאר פתוחה כנראה 

תא בודד - שולט ונשלט מלמטה

יורד נכנס יוצא ועולה ושוב חוזר חלילה

שלוש פלוס עוד קומה למטה ונכנס למקלט

יוצא ועולה קומה פלוס שלוש למעלה

תא בודד - מקווה שבסוף יהיה פורקן (או לפחות השפרצה טובה)

תא בודד שותה

לא בשביל לשמוח 

אלא בשביל לשכוח

תא בודד שותה

בשביל לכבות את המח

הוא לא הצליח בדרך אחרת

אפילו לא לדפוק את הזרת

תא בוּדד שוב שותה

בתקווה של לישון טוב

בלי להתעורר כל סיבוב

כן, תא בודד רוצה שלווה

בלי רחמים ובלי אחווה

תא בודד - משתכר

בפעם האחרונה שתא בודד בדק, היה לו שם את האיבר הזה. כן, זה שבאמצעותו הזכרים עושים פיפי. כן, יש לו גם זכרון מעורפל על עוד דברים מענגים אחרים שניתן לעשות אותוו איבר אבל ... עם הזמן הערפל מתעבה והוא לא יודע אם זה היה חלום או מציאות נשכחת. 

השמועות אומרות שגברים חזקים, עושים מה שצריך ולא מתלוננים. שגברים הם מציאותיים, הגיוניים ופחות רגשיים. הצייד שדואג לנקבה שלו במובנים מסויימים ומקבל דברים אחרים בתמורה. הוא השולט והוא הקובע. הגבר לעולם לא ירגיש כאב, אלא אם זה כאב פיזי בגלל שהוא נפצע במהלך הציד ע"י טפר האריה או קרן הצבי שהוא רצה לצוד. בטח לא בגלל האשה שהחליטה שהוא לא בשבילה או כל דבר אחר.

לאחרונה, תא בודד מפקפק בגבריותו, מזה זמן רב שהוא מודע לעובדה שהוא מזיל דמעה בכל מיני סיטואציות ואפילו, כל פעם מחדש, מול סרט שהוא ראה אין ספור פעמים וגם מול סצנות מסויימת כאשר הוא צופה בטלוויזיה. 

הבוקר לא רק שתא בודד הזיל דמעה, הוא ממש בכה, הוא ניסה להחניק את הבכי שנבע מתסכול והרגשה של כשלון. ייתכן וככל הנראה, הגורמים לכך לא היו מודעים ובכך יש סוג של הצלחה שמהולה בכשלון. 

תא בודד - מתוסכל, נכשל ומפקפק

ההיגיון. זה החלק ששואל שאלות, מנתח את המידע, מזקק, שואל שוב וחוזר חלילה עד להסקת מסקנות וביחד עם זה, הוא יודע ש "שהגיונית, ניתן לפסול את ההיגיון".

היתרון שבהיגיון הוא הפשטות. פעולה שמביאה (עם סטיה סטטיסטית כזו או אחרת כמובן אבל את הסטיה הזאת ניתן לחשב ובסופו של דבר) לתוצאה פחות או יותר ידועה מראש. הדדוקציה היא חברה טובה של ההיגיון משום שגם דברים שקרו בעבר יכולים להחשב במסגרת ה"כלל" שממנו מסיקים את המסקנות. יתרון נוסף של ההיגיון הוא שהגיונית, אין סיבה להפגע ! כל צד עושה את מה שטוב לו וכל עוד זה לא מתנגש הכל טוב, כאשר זה כן מנתגש, ההיגיון (הנקי) יכול להבין גם את האינטרס של הצד השני וההבנה הזאת היא המפתח לקבלה/השלמה. ההיגיון יודע שהוא לא יודע הכל (וזו בדיוק הסיבה שבאמצעותה ניתן לפסול את ההיגיון ככלי להסקת מסקנות בצורה הגיונית). הוא יודע שיש גורמים חיצוניים שאי אפשר לצפות כיצד יפעלו כי האינטרסים שלהם אינם ידועים לו. הוא פותר את זה ע"י ניתוח הגיוני של אותם אינטרסים ניסתרים בתקווה להוריד את הסיכון ומודע שקיימת גם אפשרות שהוא לא צודק.

כל זה עובד כל עוד לא קיים הרגש שגורם לדברים שהוא לא מבין. ההיגיון לא יכול להבין את הרגש. הרגש הוא קריזיונר, עושה מה שבזין שלו (גם אם לגוף עצמו אין את האיבר הספציפי הזה). הרגש לא ניתן לחיזוי ואף פעם אי אפשר לדעת על איזה חלק בגלגל הרגשות החץ יעצר. ההיגיון לא מבין את הרגש אבל יודע שהוא קיים. מנקודת מבטו של ההיגיון, הרגש הוא אותו "חומר אפל" שמהווה חלק גדול (ע"פ הערכות כ 85%) מהיקום. ההיגיון יודע שההשפעה של הרגש גדולה מהבנתו והתפקיד שלו אינו מובן לו עדיין. מבחינת ההיגיון גם סיטואציה של fight or flight  היא עניין של חישוב קר של הסיכונים שמוביל להחלטה ולא מודע לכך שקיימים גם אומץ ופחד. אם היגיון היה מרגיש, הוא היה יודע שהוא מפחד מהבלתי מובן. ההיגיון יכול לעיתים להסביר בדיעווד את הפעולות שבוצעו מתוך רגש אבל לא יכול לצפות אותן מראש וכך רוב הזמן הוא רואה תוצאות שהוא לא מבין, הוא לא מצליח להסביר את ההשפעות שלהן ובסופו של דבר הוא לא מצליח להבין את המציאות כפי שהיא באותה נקודת זמן. 

תא בודד - תא הגיוני - ואולי זה שורש הבעיה

ראשית, הבהרה קטנה. הפוסט נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד (מטעמי עצלות כמובן, זה אפשר לחסוך הקלדה של אות אחת לפחות כמה וכמה פעמים) אולם מתייחס לכלל המינים.

בימים האחרונים תא בודד קורא לא מעט בלוגים ובהרבה מהן מגיע הרצון להוכיח

• הרצון של הנשלט להוכיח לשולט עד כמה הוא נשלט
• הרצון של השולט להוכיח לנשלט כמה הוא שולט
• הרצון של השולט שהנשלט יוכיח כמה הוא נשלט
• וכמובן הרצון של הנשלט שהשולט יוכיח כמה הוא שולט

כולם רוצים הוכחות מכולם ונראה שבאיזהשהו שלב הכל הופך למירוץ שנועד לבדוק מי מוכיח יותר, מי פורץ גבולות יותר, מי מוותר יותר ומי לוקח יותר - כל אחד מנקודת המבט הרצויה לו. בסופו של דבר זה נראה כמו תחרות של "למי יש יותר גדול (או עמוק לצורך העניין)". השאלה הראשונה שעלתה בראשו של תא בודד נוכח המסקנה הזאת היא למה ? וכאשר לא הייתה תשובה, השאלה הועברה לרקע לטיפול במועד מאוחר יותר ואילו תא בודד התיישב בכורסא, עכוזו הוציא שורשים למושב והוא עבר להעביר את הזמן בבינג' מול סדרה שהוא ככל הנראה לא יזכור כאשר הוא יסיים לצפות בה. במקביל, הגלגל (לא גלגלים אלא גלגל יחיד, בכל זאת תא בודד) הסתובב. 

"זה לא משנה מה אתה מרגיש כלפי אם אני לא מרגישה את זה" הדהד קול מעברו. דינג, האסימון נפל (כן אני כזה עתיק). 

מזה זמן רב שתא בודד אינו במערכת יחסים וכל אותם דברים שנראים ברורים וצלולים במקום אחד נראים תמוהים ומעורפלים ממקום אחר. בעולם ה DBSM הדברים ככל הנראה עלולים להיראות אחרת למתבונן מהצד אבל במהותם (עניות דעתו של תא בודד כמובן) הם אינם שונים. מדובר על הרצון לתת, לתת לצד השני את מה שהוא רוצה וזו בעצם המהות של יחסים, לפחות לפי ראות עיניו של תא בודד. לא לקבל, לא לקחת אלא לתת, לתת מעצמך את מה שהצד השני צריך ורוצה. 

והסתייגות קטנה. בעולם אידיאלי הפסקה הקודמת הייתה אבסולוטית אבל תא בודד לא חי בעולם כזה. בעברו תא בודד לקח בלי לשאול ונתן בלי לרצות באמת. היום הוא יודע שזה היה מהסיבות הלא נכונות וברור לו שבחלק מהמקרים ואולי גם באלה שהביאו אותו לחשוב על הדברים זה המצב. 

האם הלבד של תא בודד נובע מכך ? 

תא בודד - שאלה מובילה לשאלה

תא בודד הסתובב בכלוב (צריך למשוך את הזמן) , קרא בלוגים ונתקל באחד שהוא החליט שלא להגיב בפרהסיה אלא רצה לשלוח הודעה בפרטי. כאשר הוא לחץ אל הסמל זה הוביל אותו לדף שאומר "XXXX אינו מעוניין/מעוניינת לקבל הודעות חדשות" ומכאן התהייה, 

תא בודד לא ראה את האפשרות לזה בפרופיל שלו ולכן תוהה האם זה בעקבות ההגדרה של "פתוח להיכרויות חדשות" בפרופיל ואם זה כבוי אז האם לא מתקבלות הודעות. 

תא בודד - ישמח להסברים (וכן, זה ישמח כי זה בגוף שלישי ולא אשמח בגוף ראשון) 

תא בודד עומד בפני החלטה גורלית. 

האפשרות הראשונה והקורצת היא ללכת לישון. המשמעות היא התעוררות מתישהו בשעות (שהוא מכחיש)  שקיימות על השעון ומאותה נקודת זמן (כנראה) להתהפך מצד לצד. לעיתים במקרים כאלה מחשבותיו נודדות אל מחוזות הפנטזיה ומשם אל סדרה בלתי מוסברת של נדידת המחשבות שמובילות אותו למחזור שינה ממנו הוא מתעורר באמצע חלום הזוי כזה או אחר. לעיתים המחזורים האלה יכולים להמשך ולעיתים הם נפסקים ואין דרך לדעת אחרי כמה מחזורים כאלה זה יסתיים ואם הם יהיו בכלל. ברוב המקרים זה מסתיים באכזבה. תא בודד לא רוצה למצוא את עצמו שותה את הקפה של הבוקר בשעה מוקדמת מידי !!

האפשרות השניה היא למשוך ... להעביר עוד זמן ולדחות את השינה. הסבירות לתרחיש של האפשרות הראשונה קצת יורד אבל מנסיון, לא באופן משמעותי. הסיכוי הנמוך עדיין נותן תקווה ובמיוחד כשמחר שבת ולא צריך לקום, גם אם הוא נמוך הוא עדיין מפתה ובנוסף, הניסיון מלמד שככל שההתחלה מאוחרת יותר, סבבי הערות/שינה נמשכים עד שעה מאוחרת יותר (במיוחד כשלא צריך לקום ואין שעון מעורר). 

תא בודד - מתלבט

רוב הזמן טוב לתא בודד עם הלבד. אין לו כח לאנשים בכללי ובטח לא להתחלות חדשות (אילו אפשר היה לדלג על ההתחלה אולי זה היה מקל אבל איך אפשר להמשיך בלי להתחיל ? ... עוד משהו שהוא מנסה לפתור ללא הצלחה ומצד שני, זה כבר קרה בעבר !! או שלפחות ההתחלה הייתה קצרה מאד. כנראה שאלו היו זמנים אחרים). מצד שני, ברגעים של חולשה (או פכחון/התבהרות או כל דבר אחר שאפשר לקרוא לזה), קיימת ריקנות שהוא לא מסוגל להסביר, גם לא לעצמו. ברגעים האלה הכמיהה למשהו אחר מתפרצת כמו הר געש או הגאות במפרץ פאנדי שבו ההפרש במפלס המים בין גאות לשפל יכול להגיע ל 16 מטר. באותן נקודות זמן, המעבר הזה מרגיש לתא בודד כמו רכבת הרים, רגע אחד הוא נושם אוויר צלול ורווי בחמצן של גובה פני הים ורגע לאחר מכן הוא נחנק מתחת למים או נשרף בשטפון של הלבה או הזרם הפירוקלסטי ותוהה אם הוא יסיים כמו תושבי פומפי או הרקולניה שנקברו תחתיו. 

לאחרונה, הרגעים של החולשה/פכחון/התבהרות הופכים ליותר תכופים ונמשכים יותר זמן. עם ההבנה הזאת באה החרדה ואיתה גם סוג של השלמה ורגיעה. הדיסוננס אינו בלתי מוכר לתא בודד, את רוב החייו הוא בילה בניסיון לפתור את הקונפליקטים בינו לבין עצמו, בינו לבין .... כל העולם (ואחותו כמובן) וברוב הפעמים ללא הצלחה (כנראה) והשאלה הגדולה כנראה היא ......אם ומה יהיה שונה הפעם ? 

תא בודד - מנסה להבין