העולם שלי

אחרי הרבה מאד שנים של חוסר אכפתיות מהעולם כולו לפני כמה חודשים התעוררתי, נפתחו לי העיניים, ראיתי באיזה מדינה אנחנו חיים

גילתי שאנחנו מדינה מושחתת מהיסוד, לכל מקום שמסתכלים רואים שחיתות גדולה יותר מהשניה

אחרי שנים שהתעניינתי רק בעצמי אני מוצאת את עצמי "פעילה חברתית" כל מוצ"ש הפגנה בכיכר רבין, רצה כמו מטורפת להפגנות של הנכים, פעם בשבוע מבקרת את רות דוד, מגיעה למבקר עם רפי רותם

ההתעוררות הזאת מדהימה וממלאת את הנפש

לא חשבתי שהתעסקות באחר תתן לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי

יום שישי 13:00 אחרי שבוע ארוך במיוחד

יושבת לי לבירה של שבת באחד הפאבים בפלורנטין

מסתכלת החוצה, כולם רצים, כולם בלחץ להספיק, ותמיד נראה לי שאף אחד מהם לא מוצא שום דבר, תמיד נראה כאילו כולם אבודים

ואני בתוך הבועה של הפאב רק אני הבירה והמוזיקה שואלת את עצמי שוב פעם (בפעם המיליון) למה עברתי לכאן?

אחרי שנים שלא עשיתי כמעט דבר חזרתי לפה

אחרי שנים שנלחמתי (ועדין נלחמת ) בבריאות בפרנסה החלטתי לחזור לפה לשחרר, להוציא קיטור

אחרי שנים נפגשתי עם אותו אחד שהצליח קצת לתת להרגיש את המקום בעבר

אני פשוט לא מצליחה להבין איך אמורים לעמוד בדרישות

למה אני צריכה לקפוץ בכל פעם שהוא מבקש

למה צריכה לוותר על תוכניות כי הוא אמר בואי

למה אני צריכה לעשות כל מה שהוא אומר

ושלא תבינו לא נכון הוא איש מדהים מקסים אכפתי (שבא לו )

אני הבעיה אני פשוט לא מצליחה להבין למה אני אמורה להיות צייתנית וכנועה

פעם נוספת יושבת לי בשום מקום חשוב עצובה שותה לי שוב מנסה לוותר על החיים שיש

פעם נוספת יושבת לי בודדה מנסה להבין איך הגעתי למצב של לבד

פעם נוספת בחיים מנסה לחייך לעצמי ולשכנע שהכל בסדר שאני יכולה להתמודד עם העולם

ופעם נוספת חוזרת הביתה לבד שיכורה בידיעה שתמיד אני אחזור באותה הרגשה 

גבר לחוץ ילדים!!!!!!

גיל 38 (כמעט) עדין רווקה (מבחירה)

התחלתי להתמודד עם חווית המתגרשים.

אני מוצאת את עצמי כל שבת בחור אחר מטפלת במתגרש/מתגרשת אחר/ת

כל שבועיים באים לגור אצלי מישהו

ולי בא לצעוק לעולם- אני שבחרתי לא להתחתן למה צריכה לסבול מגירושים

ועוד שאלתי את הזקנים- מסתבר שגיל 38 זה הגל הראשון והגל הקל מעל גיל 40+ מגיע הגל הקשה יותר

ובגלל שאני הרווקה היחידה בחבר'ה אני נבחרתי לסבול

בא לי להתחתן ולהתגרש ישר שהם יסבלו גם

יש לי את האבא הכי מעצבן בעולם, חסר הערכה ויכולת להראות רגשות ואהבה.

אני קופי שלו, ממשיכה את דרכו, אני אפילו עובדת בעבודה של בנים(חולה על זה) בגללו

ועדין שאני צריכה קצת רגש, קצת מילה טובה, קצת מקום הוא הכי פולני בעולם.

לגור בשכונת שפירא זה בעצם לגור בשנות השמונים

גבר שמן-כרס בירה

אני עולה קילו -שמנה

מדהים כמה אני ילדת שכונות, מצאתי את עצמי עושה גבות אצל בוכרית זקנה :)