|
|
|
אני אוכל כי אני חייב. אני ישן כי אני חייב.
אין התחלה
אין סוף
אין חומר
הכרחי שהזמן לא לינארי בכל קיום
רב הנסתר על הגלוי
השאלה הכי כללית היא - למה?
והתשובה הנכונה היא - ככה
כי חייב להיות משהו... ככה זה
פ
ש
ו
ט
כ
כ
ה
!
למה באתי לעולם שיש בו גם כאב
מתי הסכמתי
למה אינני זוכר את הסכמתי לכך
לא ביקשתי להיות בתוך בן אדם
האם יתכן שביקשתי לא לזכור זאת במכוון?
כלומר כדי להעצים את החוויה ויתרתי על להיות מודע למשחק..
אוקיי אז מה עכשיו? פשוט לזרום עם החיים ויהיה בסדר?
הכל מטומטם ובסוף מתים
מתי שהוא בסביבות גיל 40-50 אתה קולט שמתחיל להיגמר לך וכבר לא בא לך לחיות לנצח. אבל גם לקחת יוזמה ולסיים בעצמך את החיים זו לא ממש אופציה אז אתה משתדל לשים את עצמך במקום נסבל וכך אתה מכלה את שאריות חייך, מחכה לגאולה שתגיע באדישותה המתנשאת וברקע של מכאובי גוף ונפש.
הווה. אין באמת דבר כזה. זה מן רגע אחד שמרגיש לי עכשיו, וכבר הוא חולף -העתיד הופך להיות עבר.
אני לא צריך תואר בפילוסופיה
לא מזלזל חלילה מאוד מעריך אנשי רוח
ההבנה נמצאת בתוך כל אחד בפנימיות שלו וביכולותיו להסיק מסקנות
אני לא זוכר מה היה לפני שנולדתי אז המסקנה היא שגם לא יהיה לי זיכרון אנושי לאחר שאמות.
די מטריד
עם ההטרדה הזאת אני מסתובב לי בעולם בחוסר אונים מדכא.
אני מביט מעלה לשמיים ומבין - אנחנו מסתובבים במעגלים - זה כל מה שהיקום עושה. מגיעים ל"סוף" ואז חוזרים שוב ל"התחלה"
