לא יודעת אם אי פעם אהבת, לא בטוחה שאתה בעצמך יודע כבר. אבל אני מתחילה לחשוב, שהקשר שלנו נמשך כל כך הרבה זמן (יחסית אליך) כי היית איתי הגרסה הכי טובה של עצמך, ואהבת את העובדה שיש מישהו שמכיר אטתך רק ככה. ואהבתי אותך. ראיתי את האופי הקשה שלך הרבה לפני שאתה חושב, ואהבתי את כולך.
אני, לעומת זאת רציתי להפוך לאדם שרצית לראות בי. זה שוחק, אף פעם לא להרגיש שגם מי שאני עכשיו בסדר. בעתיד נהיה טובים יותר, אבל מי שהיינו לפני שנה יכלו להינות אחד מהשניה.
אולי כשקראת את הבלוג ראית את עצמך כחלאה. אני לא ראיתי אותך ככזה כשכתבתי פה. אבל כפי שאתה יודע, השארתי לך את הבלוג הזה במתנה, וניקיתי אותו עבורך. אתה יכול להרגיש בטוח לחזור ולקרוא כמה היית אהוב. אבל תזכור שאני זו שכתבה גם את אלה שלא נהנת לקרוא. וזה מעולם לא מנע ממני להעריץ אותך. את כולך.
פשוט תזכור את זה, בבקשה. אל תיתן לביקורת העצמית שלך להרוס עוד קשר טוב. ושלנו היה מדהים. הכי טוב שהיה לי.
חברה אומרת כל יום לכלב שלה שהוא אהוב, יפה, ומוערך. אתה קראת לי "כלבה יפה שלי", אבל נראה שךא הבנת כמה הייתי זקוקה לאישור שלך.
אתמול היה לנו וויכוח קולני למדי על מונח ביולוגי. בזמן שאני מחפשת באוסף המאמרים המבולגן במחשב שלי, שמתי לב שהוא מסתכל עלי בחיוך.
"מה?!"
"את כזו יפה כשאת מנסה להוכיח משהו"
****
כמה כעסת על עצמך אז, שלא יכולת לסבול כשאני הייתי מסתכלת עליך באותו האופן? כמה רחוק חשבת שאתה מהשמות שאני ראיתי?
פשוט... פעם הבאה שמישהי תאהב אותך, אל תהיה דביל, בסדר? כואב לי עד עכשיו, שלא יכולתי לשכנע אותך שאתה ראוי לאהבה שכזו.
אבל ממש ממש חשוב לי שתזכור: המשקפיים הורדות ירדו כבר בפסח, משם ראיתי אותך. ואהבתי את מה שראיתי, גם כשאתה עצמך לא הצלחת. גם עכשיו, שנה רחרי. פשוט על hold
אני עדיין מאמינה שעוד נמצא את עצמינו כזוג. ולו רק כדי שאוכל לוודא שהגעתי לרמה של ערך עצמי בה אני לא זקוקה לאישור בצורה כל כך נואשת.
מאחלת לך עד אז להיות מי שיוכל להראות הערכה. גם אתה צריך את הקלוז'ר הזה, אין לי ספק.
בכל מקרה, יהיה כיף. אחרי הכל, אתה בעצמך אומר שכנשלטת אין לי תחליף. אני יכולה לומר עליך את אותו הדבר. אבל עכשיו זה לא מה שאף אחד מאיתנו צריך
Be good.
