צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקט

כל מה שלא הורג
לפני 22 שעות. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 17:43

כשהיא אומרת 

אל תדאג אני לעולם לא אעזוב אותך.

וזה בדיוק מה שמדאיג אותי

לפני יום. ראשון, 18 באוגוסט 2019, בשעה 11:39

כל השנה מסתכלים עליהם בזלזול מסויים.

נוסעים בטנדרים ישנים. ברכבים חבוטים.

הם לבושים ברישול. מזיעים. חריצים . שיעור יתר.

כן..כן ..הם שמים לב ללעג שלכם.

אבל הם בולעים את העלבון ומתעזרים בסבלנות.

אז מה אם את נוסעת בלקסוס חדשה הוא בטנדר פזו משנת 1988.אז חתכת אותו ברמזור ...

הם מסמנים את מס הרכב הכל רשום אצלם ומחכה ליום הדין.

 

כשיום הדין מגיע פתאום היצור שנראה כמו הכלאה של יטי וביג פוט עם מבטא מזרחי או אחר.

(כי אין אנשים ללא מבטא שעובדים בשיפוצים)

ונראה כיצור הכי נשגב עלי אדמות.

אתה לא יודע מה זה געגוע עד שהאינסטלטור ניתק לך  מים במקלחת לפני שבוע.

אז הם מוציאים את הפנקס האפור. 

רכב יפה קנית. של מי זה ? של האשה ? כן....הא

רשום מפגש מקרי וחיתוך לקסוס בצומת = 10 אלף פלוס מעמ.

הכל נרשם. כל מבט מזלזל.כל התנשאות.

הנקמה מוגשת קרה עם רוטב של טיט רטוב ביגיבונד בלסמי עם נגיעות שפכטל אמריקאי.

 

 

 

לפני יומיים. שישי, 16 באוגוסט 2019, בשעה 17:19

אם חיות בשבילכם זה לא גבול

אז אתם אנשים סוטים באמת !

 

והשאלה היא

כמה נמוך תהיו מסוגלים לרדת ?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 ימים. חמישי, 15 באוגוסט 2019, בשעה 21:48

נועם ילד שקט.

הוא ישן עם מאוורר כי אמא לא מרשה לו להדליק מזגן בגלל החשמל והוא ילד ממושמע.

נועם שקט גם כשאבא שלו חוזר שיכור הבייתה וצורח וזורק דברים.

נועם משחק בשקט ולא יודע שאבא שלו הכה את אמא ועכשיו הוא במעצר.

נועם חי בעולם משל עצמו. יש לו חיוך ביישני כזה.

הוא לא יודע שאבא שבר לו את המחשב יחד עם כל שאר הדברים שהוא אוהב.

נועם יושב אצלי בסלון ואוכל פיצה שקניתי לו.

נועם מחייך  הוא לא מודע למה שקורה סביבו

נועם הוא ילד שקט שכזה.

 

 

לפני 4 ימים. חמישי, 15 באוגוסט 2019, בשעה 09:25

כבר שבועות אני מחפש רגע לעצמי. 

רגע כזה לבד. ללכת ברחובות תא וללכת לאיבוד בלי לדעת מה אמצא....בית קפה. בית ציורי. עץ ספסל..גינה נחבאת.

כל פעם מישהוא אחר גונב את הזמן. משפחה. עבודה. חברים. 

וכשיש סוף סוף חופש אז מרגיש לא טוב הדה זוו של התאונת דרכים חזר הבן xxx

וכל פעם אני חושב שהנה הנה..הוא מגיע הרגע הזה .

והוא חומק ממני.

לא ביקשתי הרבה רק שעה שעתיים של שקט

 

 

 

לפני 4 ימים. רביעי, 14 באוגוסט 2019, בשעה 18:42

הכי מאכזב בכלוב

זה להיכנס לכרטיס. 

לראות אזהרה על תוכן מיני.

ללחוץ בכל זאת.

ולגלות שאין שום תוכן מיני...

לפני 5 ימים. רביעי, 14 באוגוסט 2019, בשעה 12:40

היה צייד מעולה אחד.

שניסה בלי סוף לצוד איזו איילה צעירה.

כל פעם שהיא הגיחה מן היער. 

הוא כיוון אליה את הרובה.

אבל היא איילת  על

עם חושים לא פחות מפותחים ממנו היא חשה בנוכחות המאיימת ונעלמה למעבה היער.

הצייד היה מבלה ימים ושעות ביער

בינתיים הוא צד גם חיות אחרות. ארנבים. אווזי בר.

הוא אף פעם לא היה רעב אבל עם זאת

הוא לא וויתר מעולם על הצורך לצוד לעצמו את אותה איילה חמקמקה ונדירה.

אבל הצייד עם סבלנות של צייד 

שהוא כבר דור שישי לציידים ידע שאין מה למהר.

כך חלפו חודשים וגם שנים.

האיילה הפכה לצביה אבל עדיין מהירה כברק.

רק מה . שהשנים עושות את שלהן.

גם אותה איילה שהייתה רגילה לראות את הצייד בזוית העין ולהעלם

עם השנים האינסטינקט נשאר אבל הגוף התבגר. הרגליים כבר פחות קלות.

ואז ברגע נוסף אחד מיני רבים

מפגש מקרי בין האיילה לצייד

כשלה האיילה . רגליה הזריזות כבר לא זזו כמו פעם.

גם הצייד התבגר אבל הכוונת הטלסקופית השלימה את החסר

כדור אחד והאיילה. צביה נפלה מתה במעבה היער.

הצייד היה ככ נרגש. כל כך הרבה שנים הוא חיכה לזה

הוא העמיס אותה על הטינדר

ונסע לביתו. שם הוא הכין את המים לבשל את ארוחת חייו.

אבל מה האיילה הפכה לצביה. 

אחרי אי אלו לידות של עופרים

וריצות אין סופיות. בשרה הפך קשה ובלתי לעיס .

הצייד שפך את כל הנזיד בבעיטה בכעס ובאכזבה.

תוך שהוא פולט קללה עסיסית ברוסית של  דור שישי לציידים..

 

אז מה המסקנה מכל זה ?

 

ראשית שלא תמיד הסבלנות משתלמת.

 

ושנית שעדיף לאכול ארנבות ולשבוע מאשר לרדוף אחרי איילות.

 

ושלישית שממש משעמם לי פה בהרצאה אז אני כותב לכם שטויות.

לפני 5 ימים. רביעי, 14 באוגוסט 2019, בשעה 11:47

 

עם אנשים בדרך כלל עובר  לאוטומט.

גם אין לי כח לרעים. מטומטמים ורכלנים שזה המאפיין של מרבית האנושות.

אז סירי תענה לכם על כל שאלה. 

התשובה תהיה בנאלית ורדודה ומטומטמת בהתאם לשאלה  ששאלתם.

 

לפני 5 ימים. שלישי, 13 באוגוסט 2019, בשעה 22:07

 

אלוהים אינו מתגלה אף פעם באורח לא גשמי.

והתגלותו באשה היא המושלמת מכל.

 

מוחי- דין איבן ערבי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 6 ימים. שלישי, 13 באוגוסט 2019, בשעה 09:55

בוקר.

שקית. גפרורים. שני נרות. ספר תפילה.

נר אחד לאבא. נר אחד לאמא 

נשיקה על האבן המאובקת.

אהבה שלא תלויה בדבר וגם לא בחומר וגם לא בזמן. 

זה לא פוסט עצוב

אחרי 7 שנים נשארת בעיקר האהבה