הצד האפל של לונה

"אני מסביר לה שזה חד צדדי, שיהיה לה חופש מיוחד שם להרגיש מגוון תחושות שתחושת שייכות דו צדדית לא מאפשרת. אני מסביר לה שזה "חד צדדי" ושהיא שלי. שלי מותר, ושלה אסור. היא מתעלסת עם הרעיון הבוער הזה בראש והוא טורק ודופק אותה למקום שבו היא הופכת להיות ממש רטובה ונזקקת. אני מנגן לה על התחושות שם, והיא כלי מצוין שמוציא צלילים וניחוחות לאוויר כשהיא סופגת הכל, נושמת עמוק, וצוללת באיטיות "חד צדדית" לתוך בור החושך שהצל שלי יוצר לידה. ואני גם קצת צוחק לה בפרצוף כשהמילים שלי מזיינות לה את הנפש וכשהיא נפתחת מולי עכשיו ומספרת לי בדמעות מפנימות כמה זה "בעצם" ו"לעזאזל" מגרה אותה שם. המקום הקטן הזה שהיא מקבלת. כמה זה מצמיד אותה כשאני מעביר ליטוף על מישהי אחרת. כמה מגרה אותה המחשבה שהזין שלי נע בתנועה דו צדדית כשהוא חוצב לו מקום חדש ומרגש בכוס אחר. היא שותקת רגע ושואלת אם היא תוכל להיות שם כשזה קורה. להצמד לי על הרגל ולנוע איתי לתוכה ותוכנו. כן. ואין מה לעשות, זה ממש תיכף יקרה."

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=339616&blog_id=69280

אני פוחדת מהאכזריות שלך. כשאתה שואל אותי אם אני פוחדת שלא אצליח לעמוד באכזריות שלך, אני עונה שלא. כולי מחודדת שם, עומדת על קצה הצוק.

אני פוחדת שתדע איך היא משפיעה עלי, וכשאתה אומר שאתה יודע, אני שותקת ושומעת איך הדם גועש לי ברקות.

אני בולעת את הרוק ומבקשת עוד קצת ממך. בבקשה.

יודעת שהכי קל זה לברוח ולמות מבושה כשלא יכולים לקיים משהו שמבטיחים. אז קצת מתתי מבושה, אבל כמו שאמא שלי אומרת לא מתים כל כך מהר. אז זה לא קל להיות כלום ועוד יותר קשה להיות כלום שלך. אבל אני יודעת שרק כלום טהור יכול להכיל את ההכל. אותך. אני כל כך זקוקה למקום שלי. כל כך זקוקה לסליחה שלך. בבקשה?

כמעט בכל פעם שאני צמה ביום כיפור יש לי חשק לאיזה מאכל מסויים. לפעמים אלה מאכלים שבד"כ אני לא נוגעת בהם יותר מדי. אני זוכרת את הפעם שהיה לי חשק לגבינה לבנה ומלפפונים ירוקים. הבטחתי לעצמי שמייד לאחר הצום זה כל מה שאני אוכלת, וגם בבוקר שלמחרת, וגם בצהריים שלמחרת. עכשיו גם יש לי כזה קרייבינג, והוא מוחק לי את השכל. אני חשה בטעמים ובריחות וקולטת איך יש לי חוסרים בגוף בגלל הצום הזה. אני מדמיינת את הזין האהוב שלך מחליק לי עמוק לגרון, ואחרי שאני משדלת בידיי את הביצים שלך הוא מזרים לי פנימה ליטרים מהזרע המתוק והטעים שלך, זה שאף פעם לא מספיק לי ממנו. כשאתה יוצא ממני אני מתמרחת במה שמטפטף ממך, ומנשקת לך בתודה את הביצים. אין כלום בעולם שטעים לי יותר ממך.

אתה חיי ואין לי

מבלעדיך

אני רוצה לזכור

לפני שהשכחה

של מי שאני לך

תטביע אותי

לפני שהיאוש יושיב אותי

על ברכיו ויספר

לי את

האמת שלו

שפוצעת את

השפיות שלי.

אני דוחפת אותם

ממני

הם משתרגים בי

אני תולשת אותם כדי

לשמור על שפיות וכדי

לזכור את מה שביקשת

לפני

שאמרת:

עכשיו

נשקי אותי בפעם האחרונה

לפני שאני

הולך.

אני ביקשתי עוד רגע אחד

נדמה לי שהרגשת

שפחדתי

להרפות.

הייתי צריכה עוד דקה

בשביל לנשום עמוק

ורק אז

לעזוב את עורק החיים

שלי

מתאדה לקצת אל תוך החשכה

שמציפה

את הפחדים

של פעם.

לפעמים הוא חושב שאני חסרת אחריות ואולי חסרת חוט שדרה בכל מה שקשור אליו, ואני באמת לא מבינה למה הוא חושב את זה. כשהוא שואל אם אני לוקחת אחריות אני מסבירה לו שבאמת שכן. הוא שואל איך, ואני מסבירה לו שאני בודקת כל הזמן סדרי עדיפות. נדמה לי שהוא לא לגמרי סגור על התשובה שלי ולכן שואל אם אני צריכה ללכת לעבוד היום, או שהוא יכול להגיד לי להשאר בבית ולאונן עליו כל שעה עגולה. אני אומרת לו שאין בעיה בכלל, ואני יכולה להשאר בבית במיוחד בשביל זה, אבל בכל זאת יש לי הרגשה שהוא מוטרד מסדרי העדיפות שלי.

אחרי שאתה מחלל אותי, אתה שומר עלי. מחלקים של עצמי. אתה שומר עלי מהחולשות של עצמי. אתה שומר עלי שמחשבות של אחרים לא ישנו את מי שאני מולך.

בלי מחסומים ובלי הגנות ממך. אני אוהבת את מה שהרכות והאפסות שלי מולך, עושות לך...

לפעמים אתה שולח אותי ממך במילה אחת, כי עכשיו יש לך דברים אחרים בראש, ואני כבר יודעת שבימים הבאים אני אהיה שלך אבל כזו שמחכה עם מבט מצפה. כשאתה אומר את זה אני תמיד מרגישה שהיה טוב אם אפשר היה להוציא ממני את האויר, לקפל ולהחזיר לקופסה כמו בובה מתנפחת. אבל אי אפשר, אדוני, ואני מקווה שלפחות עובר בך עונג כשאתה נזכר בי מחכה לך, מסדרת את הזכרונות שלנו במדפים בראש ובלב, מניחה את האף בריחות שלך ואוספת כוח לזמן בלעדיך. אני אוהבת את הכאב שאתה מעניק לי אדוני. גם את זה. ואני מחכה.

אתה צודק כשאתה אומר שלפעמים צריך לשים לי את הדברים מול הפנים, ושאתה אוהב שלכל אחת יש מקום ולכן כל אחת מתנשקת איתך אחרת.

אני אוהבת לנשק אותך.

זה מה זה מצחיק אותו כשהוא מביא "שולט" צעיר. ילד מתלהב שלוטש מבטים כאילו שזו פעם ראשונה שהוא בגן חיות. אני מסתכלת עליו חזרה וחושבת שבחיים אחד כזה לא יכול להיות מה שנדמה לו שהוא יהפוך אם הוא ישים סוגריים ובתוכם את המילה שולט. הוא מקבל קצת אומץ ומבקש ממני לרדת על ארבע ולזחול אליו. אני יורדת בחוסר חשק ומתקדמת אליו, ואני מריחה שאדון שלי לא מרוצה. אני מגניבה מבט בזין הזקור של השולט שמולי ומבינה שזה לא יגמר בזחילה. אני מתבוננת בתחינה באדוני. הוא קם אלי, מרים אותי מהרצפה, מלטף לי את הלחי. אני חושבת לעצמי שאולי הוא מרגיש שקשה לי. אני מחייכת אליו בדיוק כשהיד שלו מתרוממת ואני מרגישה בהפתעה בתחושת הצריבה בפנים. אני חוטפת כמה סטירות הבהרה כדי שאני אבין. אחר כך כשהגרון שלי  משופד על הילד המתלהב, אני מבינה מצוין. אני עוצמת עיניים ומדמיינת אותו אחרי, מספר לי שהייתי טובה.