הגעת אליי היום בפעם הראשונה...
זה לא התחיל כל כך טוב..
אמרת שהדרך עד אליי הייתה מייגעת ורצית הבייתה 😡
למזלי הנחת לרצון הזה ושמת אותו בצד.
הגענו לדירה שלי, התיישבנו והתחלנו לדבר על אה ודא..
המון פעמים רמזת לי שאעשה את הצעד הראשון אבל לקחתי את הכל באיזי..
נתתי לדברים להתקדם בקצב שלי...
קיבלתי רגליים קרות כמו תמיד אז לקח לי קצת זמן 😄
בינתיים הקשבתי לכל מה שהיה לך לומר...
טוב, לא באמת הקשבתי להכל...
ברוב הפעמים פשוט בהיתי בשפתייך נעות ופולטות כל מיני משפטים
שלא היו לי מובנים כל כך בדיעבד.. הנהנתי כמבינה אבל בפועל
לא הבנתי כלום, הייתי בעולם אחר, כל כך רציתי לנשק את השפתיים האלו (נושכת שפתיים) ..
אני אוהבת לבהות בשפתייך, הן כל כך סקסיות 😄
באיזשהו שלב כבר לא יכולתי יותר,
אזרתי אומץ, קמתי ונישקתי אותך..
זה היה כל כך טובבבבב
לא רציתי להפסיק 😄
אבל את באיזשהו שלב מאסת בזה כנראה כי פשוט התחלת להשתעשע בי, להכאיב..
נהניתי מכל רגע, מכל ספאנק, סטירה, נשיכה, שריטה.....
ואז פשוט הפסקת..
החלטת להעמיד אותי במבחן, לבחון את המסירות שלי..
אמרת לי לשבת רחוק ממך, ליד המקרר..
אמרת שאם אני רוצה שתמשיכי לנגוע בי אז שאתחנן לזה כמו כלבה אמיתית,
שאבוא להתרפק ולהתחנן לצומי, שאנבח, רצית לשמוע יללות...
בשלב הזה אמרתי לעצמי "אוקיי, הגעת לגבול... הכל נגמר, את יכולה לשכוח ממגע נוסף"
לא האמנתי בעצמי בשיט!
לא האמנתי שאהיה מסוגלת לעשות את זה אבל תמכת בי
אמרת לי שאני מסוגלת ושאני יכולה לגבור על כל מכשול,
האמנת בי..
את כל זה אמרת לי בלחישות באוזן כמו שאני אוהבת וזה הטריף אותי,
גרם לי לרצות את המגע שלך עוד יותר אבל זה עדיין לא היה מספיק טוב בשביל
לגרום לי לנבוח.
נלחמתי בעצמי כל כך חזק,
רציתי להיות מסוגלת לבצע את המשימה הכביכול כל כך פשוטה..
ביקשתי ממך לסטור לי חזק,
חשבתי שזה יקל קצת ויגרום לי להשתחרר אבל זה לא ממש עזר..
ואז, איכשהו הצלחתי לאזור אומץ והתחלתי לנבוח וליילל,
הייתי בהלם מעצמי,
הרגשתי מושפלת אבל רצית אותי כך,
רצית שאשים את האגו בצד..
שמחת שהצלחתי,
היית גאה בי
ואז הגיע המגע והליטוף שכל כך ייחלתי להם ..
בדיעבד כל המאבק העצמי הזה השתלם,
תודה גבירתי על שהיית כל כך סבלנית :)
לפני 13 שנים. 8 באוגוסט 2010 בשעה 16:46